סנהדרין קז.

פרק יא׳ · חלק

Sanhedrin 107a · Chapter 11: Chelek

אוֹכֵל לַחְמִי הִגְדִּיל עָלַי עָקֵב״. אָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר רַב: לְעוֹלָם אַל יָבִיא אָדָם עַצְמוֹ לִידֵי נִסָּיוֹן, שֶׁהֲרֵי דָּוִד מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל הֵבִיא עַצְמוֹ לִידֵי נִסָּיוֹן וְנִכְשָׁל. אָמַר לְפָנָיו: רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, מִפְּנֵי מָה אוֹמְרִים ״אֱלֹהֵי אַבְרָהָם, אֱלֹהֵי יִצְחָק וֵאלֹהֵי יַעֲקֹב״, וְאֵין אוֹמְרִים ״אֱלֹהֵי דָוִד״? אָמַר: אִינְהוּ מִינְּסוּ לִי וְאַתְּ לָא מִינַּסֵּית לִי. אָמַר לְפָנָיו: רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, בְּחָנֵנִי וְנַסֵּנִי, שֶׁנֶּאֱמַר: ״בְּחָנֵנִי ה׳ וְנַסֵּנִי וְגוֹ׳״. אֲמַר: מְינַסֵּינָא לָךְ, וְעָבֵידְנָא מִילְּתָא בַּהֲדָךְ, דִּלְדִידְהוּ לָא הוֹדַעְתִּינְהוּ, וְאִילּוּ אֲנָא קָא מוֹדַעְנָא לָךְ דִּמְנַסֵּינָא לָךְ בִּדְבַר עֶרְוָה. מִיָּד, ״וַיְהִי לְעֵת הָעֶרֶב וַיָּקׇם דָּוִד מֵעַל מִשְׁכָּבוֹ וְגוֹ׳״. אָמַר רַב יְהוּדָה: שֶׁהָפַךְ מִשְׁכָּבוֹ שֶׁל לַיְלָה לְמִשְׁכָּבוֹ שֶׁל יוֹם, וְנִתְעַלְּמָה מִמֶּנּוּ הֲלָכָה. אֵבֶר קָטָן יֵשׁ בָּאָדָם, מַשְׂבִּיעוֹ – רָעֵב, וּמַרְעִיבוֹ – שָׂבֵעַ. ״וַיִּתְהַלֵּךְ עַל גַּג בֵּית הַמֶּלֶךְ וַיַּרְא אִשָּׁה רוֹחֶצֶת מֵעַל הַגָּג וְהָאִשָּׁה טוֹבַת מַרְאֶה מְאֹד״. בַּת שֶׁבַע הֲוָה קָא חָיְיפָא רֵישָׁא תּוּתֵי חַלְּתָא. אֲתָא שָׂטָן, אִידְּמִי לֵיהּ כְּצִיפַּרְתָּא. פְּתַק בֵּיהּ גִּירָא, פַּתְקַהּ לְחַלְּתָא, אִיגַּלַּיה וְחַזְיַיהּ. מִיָּד: ״וַיִּשְׁלַח דָּוִד וַיִּדְרֹשׁ לָאִשָּׁה וַיֹּאמֶר הֲלוֹא זֹאת בַּת שֶׁבַע בַּת אֱלִיעָם אֵשֶׁת אוּרִיָּה הַחִתִּי. וַיִּשְׁלַח דָּוִד מַלְאָכִים וַיִּקָּחֶהָ וַתָּבוֹא אֵלָיו וַיִּשְׁכַּב עִמָּהּ וְהִיא מִתְקַדֶּשֶׁת מִטֻּמְאָתָהּ וַתָּשׇׁב אֶל בֵּיתָהּ״. וְהַיְינוּ דִּכְתִיב: ״בָּחַנְתָּ לִבִּי פָּקַדְתָּ לַּיְלָה צְרַפְתַּנִי בַל תִּמְצָא זַמֹּתִי בַּל יַעֲבׇר פִּי״. אָמַר: אִיכּוֹ זְמָמָא נְפַל בְּפוּמֵּיהּ דְּמַאן דְּסָנֵי לִי, וְלָא אֲמַר כִּי הָא מִילְּתָא! דָּרֵשׁ רָבָא: מַאי דִּכְתִיב ״לַמְנַצֵּחַ לְדָוִד בַּה׳ חָסִיתִי אֵיךְ תֹּאמְרוּ לְנַפְשִׁי נוּדִי הַרְכֶם צִפֹּר״? אָמַר דָּוִד לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, מְחוֹל לִי עַל אוֹתוֹ עָוֹן שֶׁלֹּא יֹאמְרוּ ״הַר שֶׁבָּכֶם צִפּוֹר נִדְּדַתּוּ״. דָּרֵשׁ רָבָא, מַאי דִּכְתִיב: ״לְךָ לְבַדְּךָ חָטָאתִי וְהָרַע בְּעֵינֶיךָ עָשִׂיתִי לְמַעַן תִּצְדַּק בְּדׇבְרֶךָ תִּזְכֶּה בְשׇׁפְטֶךָ״? אָמַר דָּוִד לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: גַּלְיָא וִידִיעָא קַמָּךְ, דְּאִי בְּעַאי לְמִכְפְּיֵיהּ לְיִצְרַי הֲוָה כָּיֵיפְינָא, אֶלָּא אָמֵינָא דְּלָא לֵימְרוּ ״עַבְדָּא זַכְיֵהּ לְמָרֵיהּ״. דָּרֵשׁ רָבָא: מַאי דִּכְתִיב ״כִּי אֲנִי לְצֶלַע נָכוֹן וּמַכְאוֹבִי נֶגְדִּי תָמִיד״? רְאוּיָה הָיְתָה בַּת שֶׁבַע בַּת אֱלִיעָם לְדָוִד מִשֵּׁשֶׁת יְמֵי בְּרֵאשִׁית, אֶלָּא שֶׁבָּאת עָלָיו בְּמַכְאוֹב. וְכֵן תָּנָא דְּבֵי רַבִּי יִשְׁמָעֵאל: רְאוּיָה הָיְתָה לְדָוִד בַּת שֶׁבַע בַּת אֱלִיעָם, אֶלָּא שֶׁאֲכָלָהּ פַּגָּה. דָּרֵשׁ רָבָא: מַאי דִּכְתִיב, ״וּבְצַלְעִי שָׂמְחוּ וְנֶאֱסָפוּ נֶאֶסְפוּ עָלַי נֵכִים [וְלֹא יָדַעְתִּי] קָרְעוּ וְלֹא דָמּוּ״? אָמַר דָּוִד לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, גָּלוּי וְיָדוּעַ לְפָנֶיךָ שֶׁאִם הָיוּ קוֹרְעִין בְּשָׂרִי לֹא הָיָה דָּמִי שׁוֹתֵת. וְלֹא עוֹד, אֶלָּא בְּשָׁעָה שֶׁהֵם עוֹסְקִין בְּאַרְבַּע מִיתוֹת בֵּית דִּין, פּוֹסְקִין מִמִּשְׁנָתָן וְאוֹמְרִים לִי: דָּוִד, הַבָּא עַל אֵשֶׁת אִישׁ מִיתָתוֹ בַּמֶּה? אָמַרְתִּי לָהֶם: הַבָּא עַל אֵשֶׁת אִישׁ מִיתָתוֹ בְּחֶנֶק, וְיֵשׁ לוֹ חֵלֶק לָעוֹלָם הַבָּא. אֲבָל הַמַּלְבִּין פְּנֵי חֲבֵירוֹ בָּרַבִּים אֵין לוֹ חֵלֶק לָעוֹלָם הַבָּא. אָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר רַב: אֲפִילּוּ בִּשְׁעַת חׇלְיוֹ שֶׁל דָּוִד קִיֵּים שְׁמֹנֶה עֶשְׂרֵה עוֹנוֹת, שֶׁנֶּאֱמַר: ״יָגַעְתִּי בְּאַנְחָתִי אַשְׂחֶה בְכׇל לַיְלָה מִטָּתִי בְּדִמְעָתִי עַרְשִׂי אַמְסֶה״. וְאָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר רַב: בִּקֵּשׁ דָּוִד לַעֲבוֹד עֲבוֹדָה זָרָה, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וַיְהִי דָּוִד בָּא עַד הָרֹאשׁ אֲשֶׁר יִשְׁתַּחֲוֶה שָׁם לֵאלֹהִים״, וְאֵין ״רֹאשׁ״ אֶלָּא עֲבוֹדָה זָרָה, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וְהוּא צַלְמָא רֵישֵׁיהּ דִּי דְהַב טָב״. ״וְהִנֵּה לִקְרָאתוֹ חוּשַׁי הָאַרְכִּי קָרוּעַ כֻּתׇּנְתּוֹ וַאֲדָמָה עַל רֹאשׁוֹ״. אָמַר לוֹ לְדָוִד: יֹאמְרוּ מֶלֶךְ שֶׁכְּמוֹתְךָ יַעֲבוֹד עֲבוֹדָה זָרָה? אָמַר לוֹ: מֶלֶךְ שֶׁכְּמוֹתִי יַהַרְגֶנּוּ בְּנוֹ? מוּטָב יַעֲבוֹד עֲבוֹדָה זָרָה וְאַל יִתְחַלֵּל שֵׁם שָׁמַיִם בְּפַרְהֶסְיָא. אָמַר: מַאי טַעְמָא קָנְסִיבַתְּ יְפַת תּוֹאַר? אֲמַר לֵיהּ: יְפַת תּוֹאַר רַחֲמָנָא שַׁרְיַיהּ. אֲמַר לֵיהּ: לָא דָּרְשַׁתְּ סְמוּכִין, דִּסְמִיךְ לֵיהּ ״כִּי יִהְיֶה לְאִישׁ בֵּן סוֹרֵר וּמוֹרֶה״? כׇּל הַנּוֹשֵׂא יְפַת תּוֹאַר יֵשׁ לוֹ בֵּן סוֹרֵר וּמוֹרֶה. דָּרֵשׁ רַבִּי דּוֹסְתַּאי דְּמִן בֵּירֵי: לְמָה דָּוִד דּוֹמֶה? לְסוֹחֵר כּוּתִי. אָמַר דָּוִד לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, ״שְׁגִיאוֹת מִי יָבִין״! [אֲמַר לֵיהּ:] שְׁבִיקִי לָךְ. ״וּמִנִּסְתָּרוֹת נַקֵּנִי״! שְׁבִיקִי לָךְ. ״גַּם מִזֵּדִים חֲשֹׂךְ עַבְדֶּךָ״! שְׁבִיקִי לָךְ. ״אַל יִמְשְׁלוּ בִי אָז אֵיתָם״, דְּלָא לִישְׁתַּעוֹ בִּי רַבָּנַן. שְׁבִיקִי לָךְ. ״וְנִקֵּיתִי מִפֶּשַׁע רָב״, שֶׁלֹּא יִכָּתֵב סִרְחוֹנִי. אָמַר לוֹ: אִי אֶפְשָׁר. וּמָה יוֹד שֶׁנָּטַלְתִּי מִשָּׂרַי עוֹמֵד וְצוֹוֵחַ כַּמָּה שָׁנִים, עַד שֶׁבָּא יְהוֹשֻׁעַ וְהוֹסַפְתִּי לוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וַיִּקְרָא מֹשֶׁה לְהוֹשֵׁעַ בִּן נוּן יְהוֹשֻׁעַ״. כׇּל הַפָּרָשָׁה כּוּלָּהּ – עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה! ״וְנִקֵּיתִי מִפֶּשַׁע רָב״. אָמַר לְפָנָיו: רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, מְחוֹל לִי עַל אוֹתוֹ עָוֹן כּוּלּוֹ! אָמַר, כְּבָר עָתִיד שְׁלֹמֹה בִּנְךָ לוֹמַר בְּחׇכְמָתוֹ: ״הֲיַחְתֶּה אִישׁ אֵשׁ בְּחֵיקוֹ וּבְגָדָיו לֹא תִשָּׂרַפְנָה. אִם יְהַלֵּךְ אִישׁ עַל הַגֶּחָלִים וְרַגְלָיו לֹא תִכָּוֶינָה. כֵּן הַבָּא עַל אֵשֶׁת רֵעֵהוּ לֹא יִנָּקֶה כׇּל הַנֹּגֵעַ בָּהּ״. אָמַר לֵיהּ: כֹּל הָכִי נִטְרַד הָהוּא גַּבְרָא? אָמַר לוֹ: קַבֵּל עָלֶיךָ יִסּוּרִין. קִבֵּל עָלָיו. אָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר רַב: שִׁשָּׁה חֳדָשִׁים נִצְטָרַע דָּוִד, וְנִסְתַּלְּקָה הֵימֶנּוּ שְׁכִינָה, וּפֵירְשׁוּ מִמֶּנּוּ סַנְהֶדְרִין. נִצְטָרַע – דִּכְתִיב: ״תְּחַטְּאֵנִי בְאֵזוֹב וְאֶטְהָר תְּכַבְּסֵנִי וּמִשֶּׁלֶג אַלְבִּין״. נִסְתַּלְּקָה הֵימֶנּוּ שְׁכִינָה – דִּכְתִיב: ״הָשִׁיבָה לִּי שְׂשׂוֹן יִשְׁעֶךָ וְרוּחַ נְדִיבָה תִסְמְכֵנִי״. וּפֵרְשׁוּ מִמֶּנּוּ סַנְהֶדְרִין – דִּכְתִיב: ״יָשׁוּבוּ לִי יְרֵאֶיךָ וְגוֹ׳״. שִׁשָּׁה חֳדָשִׁים מְנָלַן? דִּכְתִיב: ״וְהַיָּמִים אֲשֶׁר מָלַךְ דָּוִד עַל יִשְׂרָאֵל אַרְבָּעִים שָׁנָה״.

אוכל לחמי - לומד תורתי: שהפך משכבו של לילה לשל יום - שהיה משמש מטתו ביום כדי שיהא שבע מתשמיש ולא יהרהר אחר אשה כל היום: ונתעלמה ממנו [הלכה] - שהמשביע אברו בתשמיש רעב ומרבה תאוה: ה"ג מתהלך על גג המלך ולא גרסינן והיינו: חלתא - כוורת: פתיק [ביה] גירא - בכוורת כלומר שהכה ושברה ל"א פתחה שברה ונפתחה: מתקדשת מטומאתה - אותה שעה פסק טומאתה ולא בא עליה כשהיא נדה: פקדת לילה - על מעשה לילה פקדתני אם אוכל לעמוד בנסיון של דבר עבירה: צרפתני בל תמצא - חשבת לצרפני ולא מצאתני נקי: (זמותי ב 'ר יעבר פי) איכו זממא נפל - מי יתן והיה בפי רסן ואפשר לעכב את דברי שלא אומר דבר זה [של] בחנני: הר שבכם - מלך שלכם: צפור נדדתו - דעל ידי צפור נטרד כדאמר אדמי ליה כצפור: למריה - העבד נצחו לאדוניו בתוכחתו: כי אני לצלע נכון - אותו צלע היה נכון לי: שאכלה פגה - שקפץ את השעה ליזקק ע"י עבירה: נאספו עלי נכים - בעלי מומין כמו פרעה נכה (מלבים ב כג) והיו מלעיגים עלי ואני כלא . יודע ל"א ולא ידעתי לא הייתי יודע כשמלעיגים כלומר פתאום בא עלי אותו עון שלא ידעתי (עד) שניתן פתחון פה לביישני: הכי גרסינן בשעה שעוסקין במיתות בית דין אומרים הבא על אשת איש מיתתו וכו': י"ח עונות - לי"ח נשיו שלא לעגנן: באנחתי אשחה - אפילו בשעת אנחתי אשחה בכל לילה: מטתי - תשמיש המטה ענין סחי ומאוס (איכה ג׳:מ״ה) קרי ליה: בדמעתי ערשי אמסה - שבשעת דמעתי אני ממאיס את מטתי בתשמיש: יאמרו מלך שכמותי - חסיד שכמותי הרגו בנו ויהו מתרעמין על מדותיו של הקב"ה ונמצא שם שמים מתחלל בפרהסיא: מוטב אעבוד ע"ז - ואחלל את השם אני לבדי ולא יחללו [אותו] כל העם: אמר ליה - חושי הארכי לדוד הקב"ה לא עביד דינא בלא דינא שמעמיד בנך להרגך דאת מאי טעמא נסבת יפת תואר דאמו של אבשלום מעכה בת תלמי מלך גשור (שמואל ב ג) ותפסה דוד במלחמה דאין לומר בעבירה באה לו דהא כתיב (מלכים א טו) רק בדבר אוריה החתי: סוחר כותי - דרכו לפנות את סחורתו מעט מעט להעמידה על דמים מועטים: שגיאות מי יבין - מי יכול להשמר משגגות: אמר לו - הקב"ה: שביקא לך - מחול לך: נסתרות - [מזיד] של צנעה: זדים - מזיד של פרהסיא: ה"ג אל ימשלו בי דלא לישתעו בי רבנן - והיינו אל ימשלו לשון משל שלא ידרשו בחטאתי חכמי הדורות ואז איתם: שלא יכתב סורחני - שתמחוק אותה פרשה מן המקרא וישתכח הדבר לעולמים: כל הפרשה - שכתובה כבר שעשית אותו חטא: על אחת כמה וכמה - שלא תעקור: תחטאני באזוב - מכלל שהיה צריך טהרת אזוב כמצורע: