Sanhedrin 93a · Talmud

גְּדוֹלִים צַדִּיקִים יוֹתֵר מִמַּלְאֲכֵי הַשָּׁרֵת, שֶׁנֶּאֱמַר: ״עָנֵה וְאָמַר הָא אֲנָא חָזֵי גֻּבְרִין אַרְבְּעָה שְׁרַיִן מַהְלְכִין בְּגוֹ נוּרָא וַחֲבָל לָא אִיתַי בְּהוֹן וְרֵוֵהּ דִּי רְבִיעָאָה דָּמֵה לְבַר אֱלָהִין״. אָמַר רַבִּי תַּנְחוּם בַּר חֲנִילַאי: בְּשָׁעָה שֶׁיָּצְאוּ חֲנַנְיָה מִישָׁאֵל וַעֲזַרְיָה מִכִּבְשַׁן הָאֵשׁ, בָּאוּ כׇּל אוּמּוֹת הָעוֹלָם וְטָפְחוּ לְשׂוֹנְאֵיהֶן שֶׁל יִשְׂרָאֵל עַל פְּנֵיהֶם. אָמְרוּ לָהֶם: יֵשׁ לָכֶם אֱלוֹהַּ כָּזֶה, וְאַתֶּם מִשְׁתַּחֲוִים לַצֶּלֶם?! מִיָּד פָּתְחוּ וְאָמְרוּ: ״לְךָ ה׳ הַצְּדָקָה וְלָנוּ בֹּשֶׁת הַפָּנִים כַּיּוֹם הַזֶּה״. אָמַר רַבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָנִי אָמַר רַבִּי יוֹנָתָן: מַאי דִּכְתִיב ״אָמַרְתִּי אֶעֱלֶה בְתָמָר אֹחֲזָה בְּסַנְסִנָּיו״? ״אָמַרְתִּי אֶעֱלֶה בְתָמָר״ – אֵלּוּ יִשְׂרָאֵל, וְעַכְשָׁיו לֹא עָלָה בְּיָדִי אֶלָּא סַנְסַן אֶחָד שֶׁל חֲנַנְיָה מִישָׁאֵל וַעֲזַרְיָה. אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: מַאי דִּכְתִיב ״רָאִיתִי הַלַּיְלָה וְהִנֵּה אִישׁ רֹכֵב עַל סוּס אָדֹם וְהוּא עֹמֵד בֵּין הַהֲדַסִּים אֲשֶׁר בַּמְּצֻלָה [וְגוֹ׳]״? מַאי ״רָאִיתִי הַלַּיְלָה״? בִּיקֵּשׁ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לַהֲפוֹךְ אֶת כָּל הָעוֹלָם כּוּלּוֹ לְלַיְלָה. ״וְהִנֵּה אִישׁ רֹכֵב״ – אֵין ״אִישׁ״ אֶלָּא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, שֶׁנֶּאֱמַר ״ה׳ אִישׁ מִלְחָמָה ה׳ שְׁמוֹ״. ״עַל סוּס אָדֹם״ – בִּיקֵּשׁ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לַהֲפוֹךְ אֶת הָעוֹלָם כּוּלּוֹ לְדָם. כֵּיוָן שֶׁנִּסְתַּכֵּל בַּחֲנַנְיָה מִישָׁאֵל וַעֲזַרְיָה, נִתְקָרְרָה דַּעְתּוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וְהוּא עֹמֵד בֵּין הַהֲדַסִּים אֲשֶׁר בַּמְּצֻלָה״. וְאֵין ״הֲדַסִּים״ אֶלָּא צַדִּיקִים, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וַיְהִי אֹמֵן אֶת הֲדַסָּה״. וְאֵין ״מְצוּלָה״ אֶלָּא בָּבֶל, שֶׁנֶּאֱמַר: ״הָאֹמֵר לַצּוּלָה חֳרָבִי וְנַהֲרֹתַיִךְ אוֹבִישׁ״. מִיָּד, מְלֵאִים רוֹגֶז נַעֲשִׂים שְׂרוּקִּים, וַאֲדוּמִּים נַעֲשׂוּ לְבָנִים. אָמַר רַב פָּפָּא: שְׁמַע מִינַּהּ סוּסְיָא חִיוָּרָא מְעַלֵּי לְחֶלְמָא. וְרַבָּנַן, לְהֵיכָא אֲזַלוּ? אָמַר רַב: בְּעַיִן [הָרָע] מֵתוּ. וּשְׁמוּאֵל אָמַר: בְּרוֹק טָבְעוּ. וְרַבִּי יוֹחָנָן אָמַר: עָלוּ לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, וְנָשְׂאוּ נָשִׁים וְהוֹלִידוּ בָּנִים וּבָנוֹת. כְּתַנָּאֵי, רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר: בְּעַיִן [הָרָע] מֵתוּ. רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ אוֹמֵר: בְּרוֹק טָבְעוּ. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים: עָלוּ לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל וְנָשְׂאוּ נָשִׁים וְהוֹלִידוּ בָּנִים וּבָנוֹת, שֶׁנֶּאֱמַר: ״שְׁמַע נָא יְהוֹשֻׁעַ הַכֹּהֵן הַגָּדוֹל אַתָּה וְרֵעֶיךָ הַיֹּשְׁבִים לְפָנֶיךָ כִּי אַנְשֵׁי מוֹפֵת הֵמָּה״. אֵיזוֹ הֵם אֲנָשִׁים שֶׁנַּעֲשָׂה לָהֶן מוֹפֵת? הֱוֵי אוֹמֵר: זֶה חֲנַנְיָה מִישָׁאֵל וַעֲזַרְיָה. וְדָנִיֵּאל לְהֵיכָן אֲזַל? אֲמַר רַב: לְמִיכְרֵא נַהֲרָא רַבָּא בִּטְבֶרְיָא. וּשְׁמוּאֵל אָמַר: לְאֵתוֹיֵי בִּיזְרָא דְאַסְפַּסְתָּא. וְרַבִּי יוֹחָנָן אָמַר: לְאֵתוֹיֵי חֲזִירֵי דַּאֲלֶכְּסַנְדְּרִיָּא שֶׁל מִצְרַיִם. אִינִי? וְהָתַנְיָא: תּוֹדוֹס הָרוֹפֵא אָמַר, אֵין פָּרָה וַחֲזִירָה יוֹצֵא מֵאֲלֶכְּסַנְדְּרִיָּא שֶׁל מִצְרַיִם שֶׁאֵין חוֹתְכִין הָאֵם שֶׁלָּהּ בִּשְׁבִיל שֶׁלֹּא תֵּלֵד! זוּטְרֵי אַיְיתִי בְּלָא דַּעְתַּיְיהוּ. תָּנוּ רַבָּנַן: שְׁלֹשָׁה הָיוּ בְּאוֹתָהּ עֵצָה – הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, וְדָנִיֵּאל, וּנְבוּכַדְנֶצַּר. הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֲמַר: נֵיזִיל דָּנִיֵּאל מֵהָכָא, דְּלָא לֵימְרוּ בִּזְכוּתֵיהּ אִיתַּנְצוּל. וְדָנִיֵּאל אֲמַר: אֵיזִיל מֵהָכָא, דְּלָא לִיקַיַּים בִּי ״פְּסִילֵי אֱלֹהֵיהֶם תִּשְׂרְפוּן בָּאֵשׁ״. וּנְבוּכַדְנֶצַּר אֲמַר: יֵזִיל דָּנִיאֵל מֵהָכָא, דְּלָא לֵימְרוּ ״קַלְיֵיהּ לֶאֱלָהֵיהּ בְּנוּרָא״. וּמִנַּיִין דִּסְגִיד לֵיהּ? דִּכְתִיב: ״בֵּאדַיִן מַלְכָּא נְבוּכַדְנֶצַּר נְפַל עַל אַנְפּוֹהִי וּלְדָנִיֵּאל סְגִד וְגוֹ׳״. ״כֹּה אָמַר ה׳ צְבָאוֹת אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל אֶל אַחְאָב בֶּן קוֹלָיָה וְאֶל צִדְקִיָּהוּ בֶן מַעֲשֵׂיָה הַנִּבְּאִים לָכֶם בִּשְׁמִי לַשָּׁקֶר וְגוֹ׳״. וּכְתִיב: ״וְלֻקַּח מֵהֶם קְלָלָה לְכֹל גָּלוּת יְהוּדָה אֲשֶׁר בְּבָבֶל לֵאמֹר יְשִׂימְךָ ה׳ כְּצִדְקִיָּהוּ וּכְאֶחָאב אֲשֶׁר קָלָם מֶלֶךְ בָּבֶל בָּאֵשׁ״. ״אֲשֶׁר שְׂרָפָם״ לֹא נֶאֱמַר, אֶלָּא ״אֲשֶׁר קָלָם״. אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן מִשּׁוּם רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחַי: מְלַמֵּד שֶׁעֲשָׂאָן כִּקְלָיוֹת. ״יַעַן אֲשֶׁר עָשׂוּ נְבָלָה בְּיִשְׂרָאֵל וַיְנַאֲפוּ אֶת נְשֵׁי רֵעֵיהֶם״. מַאי עֲבוּד? אֲזוּל לְגַבֵּי בְּרַתֵּיה דִּנְבוּכַדְנֶצַּר. אַחְאָב אֲמַר לַהּ: ״כֹּה אָמַר ה׳ הִשָּׁמֵיעִי אֶל צִדְקִיָּה״. וְצִדְקִיָּה אֲמַר: ״כֹּה אָמַר ה׳ הִשָּׁמֵיעִי אֶל אַחְאָב״. אֲזַלָה וַאֲמַרָה לֵיהּ לַאֲבוּהּ. אֲמַר לַהּ: אֱלֹהֵיהֶם שֶׁל אֵלּוּ שׂוֹנֵא זִימָּה הוּא. כִּי אָתוּ לְגַבָּךְ, שַׁדְּרִינְהוּ לְגַבַּאי. כִּי אֲתוֹ לְגַבַּהּ, שַׁדַּרְתַּנְהוּ לְגַבֵּי אֲבוּהָ. אֲמַר לְהוּ: מַאן אֲמַר לְכוֹן? אֲמַרוּ: הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא. וְהָא חֲנַנְיָה מִישָׁאֵל וַעֲזַרְיָה שְׁאֵלְתִּינְהוּ, וַאֲמַרוּ לִי: אָסוּר! אֲמַרוּ לֵיהּ: אֲנַן נָמֵי נְבִיאֵי כְּוָותַיְיהוּ. לְדִידְהוּ לָא אֲמַר לְהוּ, לְדִידַן אֲמַר לַן. אֲמַר לְהוּ: אֲנָא בָּעֵינָא דְּאֶיבְדְּקִינְכוּ, כִּי הֵיכִי דִּבְדַקְתִּינְהוּ לַחֲנַנְיָה מִישָׁאֵל וַעֲזַרְיָה. אֲמַרוּ לֵיהּ: אִינּוּן תְּלָתָא הֲווֹ, וַאֲנַן תְּרֵין. אֲמַר לְהוּ: בְּחַרוּ לְכוֹן מַאן דְּבָעֵיתוּ בַּהֲדַיְיכוּ. אֲמַרוּ: יְהוֹשֻׁעַ כֹּהֵן גָּדוֹל. סָבְרִי: לֵיתֵי יְהוֹשֻׁעַ דִּנְפִישׁ זְכוּתֵיהּ וּמַגְּנָא עֲלַן. אַחְתְיוּהּ, שְׁדִינְהוּ. אִינְהוּ אִיקְּלוֹ, יְהוֹשֻׁעַ כֹּהֵן גָּדוֹל אִיחֲרֻךְ אִיחֲרוֹכֵי מָאנֵיהּ, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וַיַּרְאֵנִי אֶת יְהוֹשֻׁעַ הַכֹּהֵן הַגָּדוֹל עֹמֵד לִפְנֵי מַלְאַךְ ה׳ וְגוֹ׳״, וּכְתִיב: ״וַיֹּאמֶר ה׳ אֶל הַשָּׂטָן יִגְעַר ה׳ בְּךָ וְגוֹ׳״. אֲמַר לֵיהּ: יָדַעְנָא דְּצַדִּיקָא אַתְּ, אֶלָּא מַאי טַעְמָא אַהְנְיָא בָּךְ פּוּרְתָּא נוּרָא? חֲנַנְיָה מִישָׁאֵל וַעֲזַרְיָה לָא אַהְנְיָא בְּהוּ כְּלָל! אֲמַר לֵיהּ: אִינְהוּ תְּלָתָא הֲווֹ, וַאֲנָא חַד. אָמַר לֵיהּ: וְהָא אַבְרָהָם יָחִיד הֲוָה? הָתָם לָא הֲווֹ רְשָׁעִים בַּהֲדֵיהּ, וְלָא אִתְיְהִיב רְשׁוּתָא לְנוּרָא. הָכָא הֲווֹ רְשָׁעִים בַּהֲדַי, וְאִתְיְהִיב רְשׁוּתָא לְנוּרָא. הַיְינוּ דְּאָמְרִי אִינָשֵׁי: תְּרֵי אוּדֵי יַבִּישֵׁי וְחַד רַטִּיבָא, אוֹקְדוּהּ יַבִּישֵׁי לְרַטִּיבָא. מַאי טַעְמָא אִיעֲנַשׁ? אָמַר רַב פָּפָּא: שֶׁהָיוּ בָּנָיו נוֹשְׂאִין נָשִׁים שֶׁאֵינָן הֲגוּנוֹת לִכְהוּנָּה וְלֹא מִיחָה בָּהֶן. שֶׁנֶּאֱמַר: ״וִיהוֹשֻׁעַ הָיָה לָבֻשׁ בְּגָדִים צוֹאִים״. וְכִי דַרְכּוֹ שֶׁל יְהוֹשֻׁעַ לִלְבּוֹשׁ בְּגָדִים צוֹאִים? אֶלָּא מְלַמֵּד שֶׁהָיוּ בָּנָיו נוֹשְׂאִים נָשִׁים שֶׁאֵינָן הֲגוּנוֹת לִכְהוּנָּה, וְלֹא מִיחָה בָּהֶן. אָמַר רַבִּי תַּנְחוּם: דָּרַשׁ בַּר קַפָּרָא בְּצִיפּוֹרִי, מַאי דִּכְתִיב ״שֵׁשׁ הַשְּׂעֹרִים הָאֵלֶּה נָתַן לִי״? מַאי ״שֵׁשׁ הַשְּׂעֹרִים״? אִילֵּימָא שֵׁשׁ שְׂעוֹרִים מַמָּשׁ, וְכִי דַרְכּוֹ שֶׁל בּוֹעַז לִיתֵּן מַתָּנָה שֵׁשׁ שְׂעוֹרִים?

גדולים צדיקים יותר ממלאכי השרת - דברישא חשיב לתלתא צדיקי ומלאך לבסוף דכתיב ורויה די רביעאה דמי לבר אלהין: וטפחו לישראל על פניהם - שהשתחוו לצלם: אני אמרתי - שכל התמר שלי הוא שיהיו בהם צדיקים הרבה ולא עלתה בידי וכו' ישראל נמשלו לתמר כדאמרי' (סוכה דף מה:) מה תמר זה אין לו אלא לב אחד וכו': והנה איש רוכב על סוס אדום - בזכריה כתיב: כל העולם כולו ללילה - מפני שהשתחוו לצלם: והוא עומד - העמיד הקב"ה עצמו בזכות ההדסים שבמצולה: האומר לצולה חרבי - לבבל שיושבת במצולה: חרבי - לשון חרבו המים (בראשית ח): שרוקים - צבועים ואח"כ נעשו לבנים כשנסתכל בצדיקים נח מכעסו: סוסיא חיורא מעלי לחלמא - מדקאמר שאדום הוי רמז לקללה: ורבנן - חנניה מישאל ועזריה: להיכן אזלו - כשיצאו מן הכבשן דתו לא מדכר להו בכולהו כתובי: בעין הרע מתו - שהיו מסתכלים בהן על שהיו תמהין בהן: ברוק טבעו - באותו רוק שרקקו אומות העולם בישראל שאומרין אלוה כזה יש לכם והשתחויתם לצלם: הוי אומר זה חנניה מישאל ועזריה - אלמא חזרו לארץ אצל יהושע כהן גדול: ודניאל להיכן אזל - כשהושלכו חביריו לתוך כבשן האש שלא הושלך עמהם: למכרא נהרא רבא בטבריא - לחפור ולהוציא נהר בטבריא ל"א למכרא נהרא בטורא בהר: לאתויי בירי דאספסתא - להביא זרע של עשב שהוא מאכל בהמה שלחו נבוכדנצר הכי הוה קים להו: לאתויי חזירי ממצרים - שלחו כדי לגדלם לולדות שחזירי מצרים גדולים הם: והתניא אמר תודוס הרופא - לחכמים שהיו אומרים ניטלה האם טרפה והא אין פרה וחזירה יוצאה ממצרים וכו' כדי שלא יהיו מצויין במקומות אחרים ואעפ"כ חיו: זוטרי אייתינהו - ולא העלו על לבם דלפריה ורביה בעי והניחו להוציאן בלא חתוך האם: באותה עצה - שהלך משם דניאל: דלא לקיים בי פסילי אלהיהם תשרפון באש - דנבוכדנצר עשאו אלוה כדכתיב ולדניאל הוה סגיד והוה ליה כפסילי אלהיהם שהמקרא הזה היה צווח עליהם לשורפן לכך היה מתירא: קליות - שבלים המהובהבין באש: השמיעי - השתמשי: תלתא - ונפישי זכותייהו: הלא זה אוד מה אוד נחרך אף הוא נחרך: אהני - הועיל: אקדו - שרפו: מאי טעמא איענוש - יהושע דאהני נורא למאניה דהאי דאהדר איהו לנבוכדנצר דחייה בעלמא דחייה: שש שעורים - שש גרעינים שעורים ממש: וכי דרכו של בועז ליתן שש שבלים - והא תנן (פאה פ"ח מ"ה) אין פוחתין לעני בגורן פחות מחצי קב שעורים:

סנהדרין צג.

Navigate the library