Sanhedrin 95b · Talmud

דִּכְתִיב: ״וַיֵּצֵא יַעֲקֹב מִבְּאֵר שָׁבַע וַיֵּלֶךְ חָרָנָה״, וּכְתִיב: ״וַיִּפְגַּע בַּמָּקוֹם וַיָּלֶן שָׁם כִּי בָא הַשֶּׁמֶשׁ״. כִּי מְטָא לְחָרָן אֲמַר: אֶפְשָׁר עָבַרְתִּי עַל מְקוֹם שֶׁהִתְפַּלְּלוּ בּוֹ אֲבוֹתַי וַאֲנִי לֹא הִתְפַּלַּלְתִּי בּוֹ? בָּעֵי לְמֶיהְדַּר. כֵּיוָן דְּהַרְהַר בְּדַעְתֵּיהּ לְמִיהְדַּר, קְפַצָה לֵיהּ אַרְעָא. מִיָּד – ״וַיִּפְגַּע בַּמָּקוֹם״. דָּבָר אַחֵר: אֵין פְּגִיעָה אֶלָּא תְּפִלָּה, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וְאַתָּה אַל תִּתְפַּלֵּל בְּעַד הָעָם הַזֶּה וְאַל תִּשָּׂא בַעֲדָם רִנָּה וּתְפִלָּה וְאַל תִּפְגַּע בִּי״. ״וַיָּלֶן שָׁם כִּי בָא הַשֶּׁמֶשׁ״. בָּתַר דְּצַלִּי בָּעֵי לְמִיהְדַּר, אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: צַדִּיק זֶה בָּא לְבֵית מְלוֹנִי, יִפָּטֵר בְּלֹא לִינָה? מִיָּד בָּא הַשֶּׁמֶשׁ. וְהַיְינוּ דִּכְתִיב: ״וַיִּזְרַח לוֹ הַשֶּׁמֶשׁ״. וְכִי לוֹ בִּלְבַד זָרְחָה? וַהֲלֹא לְכׇל הָעוֹלָם כּוּלּוֹ זָרְחָה! אֶלָּא אָמַר רַבִּי יִצְחָק: שֶׁמֶשׁ שֶׁבָּאָה בַּעֲבוּרוֹ, זָרְחָה בַּעֲבוּרוֹ. וּמְנָלַן דִּכְלָה זַרְעֵיהּ דְּדָוִד? דִּכְתִיב: ״וַעֲתַלְיָה אֵם אֲחַזְיָהוּ רָאֲתָה כִּי מֵת בְּנָהּ וַתָּקׇם וַתְּאַבֵּד אֵת כׇּל זֶרַע הַמַּמְלָכָה״. וְהָא אִשְׁתְּיַיר לֵיהּ יוֹאָשׁ? הָתָם נָמֵי אִשְׁתְּיַיר אֶבְיָתָר, דִּכְתִיב: ״וַיִּמָּלֵט בֵּן אֶחָד לַאֲחִימֶלֶךְ בֶּן אֲחִטוּב וּשְׁמוֹ אֶבְיָתָר״. אָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר רַב: אִלְמָלֵא לֹא נִשְׁתַּיֵּיר אֶבְיָתָר לַאֲחִימֶלֶךְ בֶּן אֲחִיטוּב, לֹא נִשְׁתַּיֵּיר מִזַּרְעוֹ שֶׁל דָּוִד שָׂרִיד וּפָלִיט. אָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר רַב: בָּא עֲלֵיהֶם סַנְחֵרִיב הָרָשָׁע בְּאַרְבָּעִים וַחֲמִשָּׁה אֶלֶף אִישׁ בְּנֵי מְלָכִים, יוֹשְׁבִים בִּקְרוֹנוֹת שֶׁל זָהָב, וְעִמָּהֶן שִׁגְלוֹנוֹת וְזוֹנוֹת, וּבִשְׁמֹנִים אֶלֶף גִּבּוֹרִים לְבוּשֵׁי שִׁרְיוֹן קְלִיפָּה, וּבְשִׁשִּׁים אֶלֶף אֲחוּזֵי חֶרֶב רָצִים לְפָנָיו, וְהַשְּׁאָר פָּרָשִׁים. וְכֵן בָּאוּ עַל אַבְרָהָם, וְכֵן עֲתִידִין לָבוֹא עִם גּוֹג וּמָגוֹג. בְּמַתְנִיתָא תָּנָא: אוֹרֶךְ מַחֲנֵהוּ אַרְבַּע מֵאוֹת פַּרְסָה, רֹחַב צַוַּאר סוּסָיו אַרְבָּעִים פַּרְסָה. סַךְ מַחֲנֵהוּ מָאתַיִם וְשִׁשִּׁים רִיבּוֹא אֲלָפִים חָסֵר חַד. בָּעֵי אַבָּיֵי: חָסֵר חַד רִיבּוֹיָא, אוֹ חָסַר חַד אַלְפָּא, אוֹ חָסַר מְאָה, אוֹ חָסַר חַד? תֵּיקוּ. תָּנָא: רִאשׁוֹנִים עָבְרוּ בִּשְׂחִי, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וְחָלַף בִּיהוּדָה שָׁטַף וְעָבַר״. אֶמְצָעִיִּים עָבְרוּ בְּקוֹמָה, שֶׁנֶּאֱמַר: ״עַד צַוָּאר יַגִּיעַ״. אַחֲרוֹנִים הֶעֱלוּ עָפָר בְּרַגְלֵיהֶם וְלֹא מָצְאוּ מַיִם בַּנָּהָר לִשְׁתּוֹת, עַד שֶׁהֵבִיאוּ מַיִם מִמָּקוֹם אַחֵר וְשָׁתוּ, שֶׁנֶּאֱמַר: ״אֲנִי קַרְתִּי וְשָׁתִיתִי מָיִם וְגוֹ׳״. וְהָכְתִיב: ״וַיֵּצֵא מַלְאַךְ ה׳ וַיַּכֶּה בְּמַחֲנֵה אַשּׁוּר מֵאָה וּשְׁמוֹנִים וַחֲמִשָּׁה אָלֶף, וַיַּשְׁכִּימוּ בַבֹּקֶר וְהִנֵּה כֻלָּם פְּגָרִים מֵתִים״? אָמַר רַבִּי אֲבָהוּ: הַלָּלוּ רָאשֵׁי גְיָיסוֹת הֵן. אָמַר רַב אָשֵׁי: דַּיְקָא נָמֵי, דִּכְתִיב ״בְּמִשְׁמַנָּיו רָזוֹן״ – בִּשְׁמֵינִים דְּאִית בְּהוּ. אָמַר רָבִינָא: דַּיְקָא נָמֵי, דִּכְתִיב ״וַיִּשְׁלַח ה׳ מַלְאָךְ וַיַּכְחֵד כׇּל גִּבּוֹר חַיִל וְנָגִיד וְשָׂר בְּמַחֲנֵה וְגוֹ׳ וַיָּבֹא בֵּית אֱלֹהָיו וּמִיצִיאֵי מֵעָיו שָׁם הִפִּילֻהוּ בֶחָרֶב״. שְׁמַע מִינַּהּ. בַּמֶּה הִכָּם? רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר: בַּיָּד הִכָּם, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וַיַּרְא יִשְׂרָאֵל אֶת הַיָּד הַגְּדֹלָה״. הַיָּד שֶׁעֲתִידָה לִיפָּרַע מִסַּנְחֵרִיב. רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ אוֹמֵר: בְּאֶצְבַּע הִכָּם, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וַיֹּאמְרוּ הַחַרְטֻמִּים אֶל פַּרְעֹה אֶצְבַּע אֱלֹהִים הִיא״. הִיא אֶצְבַּע שֶׁעֲתִידָה לִיפָּרַע מִסַּנְחֵרִיב. רַבִּי אֱלִיעֶזֶר בְּנוֹ שֶׁל רַבִּי יוֹסֵי הַגְּלִילִי אוֹמֵר: אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְגַבְרִיאֵל: מַגָּלְךָ נְטוּשָׁה? אָמַר לְפָנָיו: רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, נְטוּשָׁה וְעוֹמֶדֶת מִשֵּׁשֶׁת יְמֵי בְּרֵאשִׁית, שֶׁנֶּאֱמַר: ״[מִפְּנֵי חֶרֶב נְטוּשָׁה מִפְּנֵי קֶשֶׁת דְּרוּכָה מִפְּנֵי כּוֹבֶד מִלְחָמָה] (וְגוֹ)״. רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחַי אוֹמֵר: אוֹתוֹ הַפֶּרֶק זְמַן בִּישּׁוּל פֵּירוֹת הָיָה. אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְגַבְרִיאֵל: כְּשֶׁאַתָּה יוֹצֵא לְבַשֵּׁל פֵּירוֹת, הִזָּקֵק לָהֶם, שֶׁנֶּאֱמַר: ״מִדֵּי עׇבְרוֹ יִקַּח אֶתְכֶם כִּי בַבֹּקֶר בַּבֹּקֶר יַעֲבֹר בַּיּוֹם וּבַלָּיְלָה וְהָיָה רַק זְוָעָה הָבִין שְׁמוּעָה וְגוֹ׳״. אָמַר רַב פָּפָּא: הַיְינוּ דְּאָמְרִי אִינָשֵׁי, אַגַּב אוֹרְחָךְ, לִבְעֵל דְּבָבָךְ אִישְׁתְּמַע. וְיֵשׁ אוֹמְרִים: בְּחוֹטְמָן נָשַׁף בָּהֶן וָמֵתוּ, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וְגַם נָשַׁף בָּהֶם וַיִּבָשׁוּ״. רַבִּי יִרְמְיָה בַּר אַבָּא אָמַר: כַּפַּיִים סָפַק לָהֶם וָמֵתוּ, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וְגַם אֲנִי אַכֶּה כַפִּי אֶל כַּפִּי וַהֲנִחֹתִי חֲמָתִי״. רַבִּי יִצְחָק נַפָּחָא אָמַר: אׇזְנַיִם גָּלָה לָהֶם וְשָׁמְעוּ שִׁירָה מִפִּי חַיּוֹת וָמֵתוּ, שֶׁנֶּאֱמַר: ״מֵרוֹמְמֻתֶךָ נָפְצוּ גּוֹיִם״. וְכַמָּה נִשְׁתַּיֵּיר מֵהֶם? רַב אָמַר: עֲשָׂרָה, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וּשְׁאָר עֵץ יַעְרוֹ מִסְפָּר יִהְיוּ וְנַעַר יִכְתְּבֵם״. כַּמָּה נַעַר יָכוֹל לִכְתּוֹב? עֲשָׂרָה. וּשְׁמוּאֵל אָמַר: תִּשְׁעָה, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וְנִשְׁאַר בּוֹ עוֹלֵלֹת כְּנֹקֶף זַיִת שְׁנַיִם שְׁלֹשָׁה גַּרְגְּרִים בְּרֹאשׁ אָמִיר אַרְבָּעָה חֲמִשָּׁה בִּסְעִפֶיהָ״. רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי אָמַר: אַרְבָּעָה עָשָׂר, שֶׁנֶּאֱמַר ״שְׁנַיִם שְׁלֹשָׁה [וְכוּ׳] אַרְבָּעָה וַחֲמִשָּׁה״. רַבִּי יוֹחָנָן אָמַר: חֲמִשָּׁה – סַנְחֵרִיב וּשְׁנֵי בָּנָיו, נְבוּכַדְנֶצַּר וּנְבוּזַּרְאֲדָן. נְבוּזַרְאֲדָן – גְּמָרָא. נְבוּכַדְנֶצַּר – דִּכְתִיב: ״וְרֵוֵהּ דִּי רְבִיעָאָה דָּמֵה לְבַר אֱלָהִין״, וְאִי לָאו דְּחַזְיֵיהּ מְנָא הֲוָה יָדַע? סַנְחֵרִיב וּשְׁנֵי בָּנָיו – דִּכְתִיב: ״וַיְהִי הוּא מִשְׁתַּחֲוֶה בֵּית נִסְרֹךְ אֱלֹהָיו וְאַדְרַמֶּלֶךְ וְשַׂרְאֶצֶר בָּנָיו הִכֻּהוּ בַחֶרֶב״. אָמַר רַבִּי אֲבָהוּ: אִלְמָלֵא מִקְרָא כָּתוּב, אִי אֶפְשָׁר לְאׇמְרוֹ, דִּכְתִיב: ״בַּיּוֹם הַהוּא יְגַלַּח ה׳ בְּתַעַר הַשְּׂכִירָה בְּעֶבְרֵי נָהָר בְּמֶלֶךְ אַשּׁוּר אֶת הָרֹאשׁ וְשַׂעַר הָרַגְלָיִם וְגַם אֶת הַזָּקָן תִּסְפֶּה״. אֲתָא קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, וְאִדְּמִי לֵיהּ כְּגַבְרָא סָבָא. אֲמַר לֵיהּ: כִּי אָזְלַתְּ לְגַבֵּי מַלְכֵי מִזְרָח וּמַעֲרָב דְּאַיְיתִיתִינְהוּ לִבְנַיְיהוּ וּקְטַלְתִּינְהוּ, מַאי אָמְרַתְּ לְהוּ? אֲמַר לֵיהּ: הַהוּא גַּבְרָא בְּהָהוּא פַּחְדָּא נָמֵי יָתֵיב. אֲמַר לֵיהּ: הֵיכִי נַעֲבֵיד? אֲמַר לֵיהּ: זִיל

ויצא יעקב מבאר שבע וילך חרנה - אלמא בא לחרן וכתיב ויפגע במקום שעדיין לא הגיע לחרן שהיה עדיין בבית אל: בית אל זה ירושלים חרן חוץ לארץ: שהתפללו בו אבותי - אברהם ויצחק (אברהם דכתיב ויעתק משם יצחק אין מקרא בידי): הרהר בדעתיה למהדר - למקום: קפצה ליה ארעא - והיה שם מיד וקרא מוכיח דכתיב ויפגע במקום שהמקום פגעו ושקפצה לו הארץ ונתקרב לו המקום: הכי גרסינן ד"א אין פגיעה אלא תפלה - ונראה למורי דהכא לא מיגרסא הך מילתא: כי בא השמש - ויבא השמש לא נאמר אלא כי בא השמש דמשמע שהיה דעתו לחזור כי עוד היום גדול כיון שראה כי בא השמש לן: ויזרח לו השמש - משמע השמש שהיה לו כבר שבא בשבילו כבר: ומנ"ל דכלה זרעיה דדוד - כדאפיך צלותיה: התם נמי אשתייר אביתר - מכהני נוב: שגלונות - מלכות: על אברהם - כשנלחם בד' מלכים: בעי אביי - האי חסר חד היכי קאמר אי חסר חד רבוא וכו': ראשונה - כת ראשונה מחיל של סנחריב: עברו בשחי - שטו הסוסים בירדן ונתמעטו המים עד שעברו: אמצעיים בקומה - זקופה ולא היו המים מגיעין אלא עד הצואר יגיע: שחי - כמו שחו: העלו עפר ברגליהם - שלא היה שם מים כל עיקר: קרתי - לשון מקור: ה"ג ויצא מלאך ה' ויך במחנה אשור אמר רבי וכו' - ולא גרסינן והא כתיב ויצא מלאך ה' אלמא כל המחנה אשור אינו אלא קפ"ה אלף ולעיל קתני מאתים וס' רבוא: הללו - קפ"ה אלף ראשי גייסות נגידי החיל שכן עולה לחשבון לכדאמרינן ארבעים וחמשה אלף בני מלכים שמנים אלף גבורים ששים אלף אחוזי חרב הרי קפ"ה אלף אבל האחרים שמתו אין מספר כדאמר והשאר פרשים אין מספר: במה הכם - המלאך: היד הגדולה - יד הגדולה לא נאמר אלא היד דמשמע היד שעתידה וכו': מגלך נטושה - שחוזה מגלך להרוג את אלו: גבריאל - ממונה על בשול הפירות: הזקק לאלו - לחיל סנחריב להרגן: אגב ארחך - כשתלך לדרכך לפי. תומך: לבעל דבבך אשתמע - לשונאך התראה והפחידו: נשף - נפח: עשרה - שהנער יכול להטיף טיפה של דיו והיינו יו"ד שנשארו עשרה: ושמואל אמר תשעה - ונשאר בו עוללות כנוקף זית שאין נשארין בו אלא דבר מועט שנים או שלשה גרגרים בראש אמיר כן לא ישתייר במחנהו אלא דבר מועט וכמה ארבעה וחמשה בסעיפיה פוריה ארבעה וחמשה והיינו תשעה: י"ד שנים ושלשה ארבעה וחמשה - ר' יוחנן מקרא לא דייק להו אלא הכי קאמר הללו חמשה נשתיירו מהן סנחריב ושני בניו וקרא משמע כנוקף זית דמשייר מעט בראש ענף שנים או שלשה גרגרים כך ישתייר לו מעט ד' או ה': נבוכדנצר דכתיב - גבי [חנניה] מישאל ועזריה תוארו ורויה די רביעאה דמי לבר אלהין אלמא דחזא גבריאל והכירו בכבשן: סנחריב ושני בניו - דכתיב ויהי הוא משתחוה בית וגו': אי אפשר לאמרו - שהקדוש ב"ה בעצמו גלחו לסנחריב: דאייתיתינהו לבנייהו - כדאמרינן שהביא עמו ארבעים וחמשה אלף בני מלכים:

סנהדרין צה:

Navigate the library