טוען את הדף…
הַבָּא עַל הַבְּהֵמָה, בֵּין כְּדַרְכָּהּ בֵּין שֶׁלֹּא כְּדַרְכָּהּ, וְהָאִשָּׁה הַמְּבִיאָה אֶת הַבְּהֵמָה עָלֶיהָ, בֵּין כְּדַרְכָּהּ בֵּין שֶׁלֹּא כְּדַרְכָּהּ – חַיָּיב. דָּרַשׁ רַב נַחְמָן בַּר רַב חִסְדָּא: בְּאִשָּׁה שְׁנֵי מִשְׁכָּבוֹת, וּבִבְהֵמָה מִשְׁכָּב אֶחָד. מַתְקֵיף לַהּ רַב פָּפָּא: אַדְּרַבָּה, אִשָּׁה דְּאוֹרְחַהּ הִיא אַמִּשְׁכָּב מִיחַיַּיב, אַמִּידַּעַם אַחֲרִינָא לָא מִיחַיַּיב. בְּהֵמָה דְּלָאו אוֹרְחָא הִיא, לִחַיַּיב עֲלַהּ עַל כׇּל נֶקֶב וָנֶקֶב. תַּנְיָא (דְּלָא כְּתַרְוַיְיהוּ): זָכָר בֶּן תֵּשַׁע שָׁנִים וְיוֹם אֶחָד הַבָּא עַל הַבְּהֵמָה, בֵּין כְּדַרְכָּהּ בֵּין שֶׁלֹּא כְּדַרְכָּהּ, וְהָאִשָּׁה הַמְּבִיאָה אֶת הַבְּהֵמָה עָלֶיהָ, בֵּין כְּדַרְכָּהּ בֵּין שֶׁלֹּא כְּדַרְכָּהּ – חַיָּיב. אֲמַר לֵיהּ רָבִינָא לְרָבָא: הַמְעָרֶה בִּזְכוּר, מַהוּ? הַמְעָרֶה בִּזְכוּר – מִשְׁכְּבֵי אִשָּׁה כְּתִיב בֵּיהּ. אֶלָּא, הַמְעָרֶה בִּבְהֵמָה, מַהוּ? אֲמַר לֵיהּ: אִם אֵינוֹ עִנְיָן לְהַעֲרָאָה דִּכְתִיבָא גַּבֵּי אֲחוֹת אָבִיו וַאֲחוֹת אִמּוֹ, דְּלָא צְרִיכָא, דְּהָא אִיתַּקַּשׁ לְהַעֲרָאָה דְּנִדָּה – תְּנֵיהוּ עִנְיָן לְהַעֲרָאָה דִבְהֵמָה. מִכְּדֵי, בְּהֵמָה מֵחַיָּיבֵי מִיתוֹת בֵּית דִּין הִיא, לְמָה לִי דִּכְתִיב לְהַעֲרָאָה דִּידַהּ גַּבֵּי חַיָּיבֵי כָרֵיתוֹת? לִכְתְּבֵיהּ גַּבֵּי חַיָּיבֵי מִיתוֹת בֵּית דִּין, וְלִיגְמוֹר חַיָּיבֵי מִיתוֹת בֵּית דִּין מֵחַיָּיבֵי מִיתוֹת בֵּית דִּין! הוֹאִיל וְכוּלֵּיהּ קְרָא לִדְרָשָׁא הוּא דְּאָתֵי, כְּתִיבָא נָמֵי מִילְּתָא דִּדְרָשָׁא. בְּעָא מִינֵּיהּ רַב אַחָדְבוּי בַּר אַמֵּי מֵרַב שֵׁשֶׁת: הַמְעָרֶה בְּעַצְמוֹ, מַהוּ? אֲמַר לֵיהּ: קְבַסְתַּן! אָמַר רַב אָשֵׁי: מַאי תִּיבְּעֵי לָךְ? בְּקוֹשִׁי לָא מַשְׁכַּחַתְּ לַהּ, כִּי מַשְׁכַּחַתְּ לַהּ בִּמְשַׁמֵּשׁ מֵת. לְמַאן דְּאָמַר מְשַׁמֵּשׁ מֵת בַּעֲרָיוֹת פָּטוּר, הָכָא פָּטוּר. וּלְמַאן דְּאָמַר חַיָּיב, הָכָא מִיחַיַּיב תַּרְתֵּי: מִיחַיַּיב אַשּׁוֹכֵב, וּמִיחַיַּיב אַנִּשְׁכָּב. בְּעוֹ מִינֵּיהּ מֵרַב שֵׁשֶׁת: גּוֹי הַבָּא עַל הַבְּהֵמָה מַהוּ? תַּקָּלָה וְקָלוֹן בָּעֵינַן, וְהָכָא תַּקָּלָה אִיכָּא, קָלוֹן לֵיכָּא? אוֹ דִילְמָא תַּקָּלָה, אַף עַל פִּי שֶׁאֵין קָלוֹן? אָמַר רַב שֵׁשֶׁת: תְּנֵיתוּהָ, מָה אִילָנוֹת שֶׁאֵין אוֹכְלִין וְאֵין שׁוֹתִין וְאֵין מְרִיחִין, אָמְרָה תּוֹרָה: הַשְׁחֵת, שְׂרוֹף וְכַלֵּה, הוֹאִיל וּבָאת לְאָדָם תַּקָּלָה עַל יָדָן. הַמַּתְעֶה אֶת חֲבֵירוֹ מִדַּרְכֵי חַיִּים לְדַרְכֵי מִיתָה – עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה. אֶלָּא מֵעַתָּה, גּוֹי הַמִּשְׁתַּחֲוֶה לִבְהֶמְתּוֹ תִּיתְּסַר וּמִקַּטְלָא? מִי אִיכָּא מִידֵּי דִּלְיִשְׂרָאֵל לָא אָסַר וּלְגוֹי אָסַר? יִשְׂרָאֵל גּוּפֵיהּ לִיתְּסַר, מִידֵּי דְּהָוֵה אַרְבִיעָה? אָמַר אַבָּיֵי: זֶה קְלוֹנוֹ מְרוּבֶּה, וְזֶה קְלוֹנוֹ מוּעָט. וַהֲרֵי אִילָנוֹת, דְּאֵין קְלוֹנָן מְרוּבֶּה, וְאָמְרָה תּוֹרָה: הַשְׁחֵת, שְׂרוֹף וְכַלֵּה! בְּבַעֲלֵי חַיִּים קָאָמְרִינַן, דְּחָס רַחֲמָנָא עֲלַיְיהוּ. רָבָא אָמַר: אָמְרָה תּוֹרָה, בְּהֵמָה נֶהֱנֵית מֵעֲבֵירָה – תֵּיהָרֵג. וַהֲרֵי אִילָנוֹת, דְּאֵין נֶהֱנִין מֵעֲבֵירָה, וְאָמְרָה תּוֹרָה: הַשְׁחֵת, שְׂרוֹף וְכַלֵּה! בְּבַעֲלֵי חַיִּים קָאָמְרִינַן, דְּחָס רַחֲמָנָא עֲלַיְיהוּ. תָּא שְׁמַע: דָּבָר אַחֵר, שֶׁלֹּא תְּהֵא בְּהֵמָה עוֹבֶרֶת בַּשּׁוּק וְיֹאמְרוּ: ״זוֹ הִיא שֶׁנִּסְקַל פְּלוֹנִי עַל יָדָהּ.״ מַאי לָאו,הבא על הבהמה בין כדרכה בין שלא כדרכה - מקרי רובע ומילי מילי קתני לה: באשה שני משכבות - כדכתיב בה משכבי: ובהמה משכב אחד - דהא לא כתיב בה משכבי ולענין רביעה קאמר דהאשה הנרבעת לבהמה מתחייבת אף שלא כדרכה כדרך שהיא מתחייבת בבעילת אדם דאילו בבעילת אדם לא איצטריך לרב נחמן למימר דקראי טובא ומתני' איכא ורב פפא נמי לא מצי למימר איפכא: מתקיף לה רב פפא אדרבה אשה דאורחא - בבעילה אמידעם דאורחא היא מחייב אמידעם אחרינא דהיינו שלא כדרכה לא דאין אורחה דאין הנאתה מרובה: בהמה דלאו אורחא - לבא עליה ביאת שניהם שוין: (תניא דלא כתרוייהו): המערה - שלא גמר ביאתו איכא למאן דאמר (ביבמות דף נה:) זו נשיקת אבר על הנקב ואיכא למ"ד העראה זו הכנסת עטרה דהוא דבר מועט אבל יותר הוא על נשיקה מיהו גבי עריות קיי"ל (שם) העראה כגמר ביאה דכתיב בנדה את מקורה הערה וילפינן (שם דף ח.) שאר עריות מנדה בהקישא דר' יונה כי את כל אשר יעשה מכל התועבות האל הוקשו כולן זה לזה הכא מאי: משכבי אשה כתב ביה - בזכר ומאי קא מבעיא ליה כל דמחייב באשה מחייב נמי ביה: אם אינו ענין - להך העראה דכתיבא גבי אחות אמו ואחות אביו דכתיב בהו (ויקרא כ׳:י״ט) כי את שארו הערה אם אינו עניין לגופיה דהא אתיא בהקש דנדה ככל שאר עריות כדפרישית תנהו ענין לבהמה: למה לי למכתביה להעראה דידה גבי חייבי כריתות - אחות אב ואחות אם אין בהם מיתה: לכתבה גבי - חד מעריות של חיוב מיתה: איידי דכולי קרא - דעריות אחות אמך ואחות אביך כי את שארו הערה וגו' (שם): לדרשא אתא - ביבמות בפרק הבא על יבמתו (יבמות דף נד:) דהא כתיבא בכל חד וחד באנפי נפשיה בפרשת עריות באחרי מות והדר כתיב בקדושים תהיו: קבסתן - צערתני ששאלתני דבר שאי אפשר: בקושי - בקשיו של אבר: לא משכחת - שיוכל לכופו לעצמו: משמש מת - באבר מת בלא קושי: למ"ד משמש מת בעריות וכו' - פלוגתא היא בשבועות בשלהי ידיעות הטומאה (שבועות דף יח.): מחייב אשוכב ואנשכב - דתרוייהו איתנהו ביה: עובד כוכבים הבא על הבהמה מהו - שתסקל הבהמה על ידו גבי ישראל פרשי' במתני' תרי טעמי לפי שבאת לאדם תקלה על ידה ושלא תהא עוברת בשוק לאחר זמן ויאמרו וכו' דהיינו קלון וגבי עובד כוכבים תקלה איכא דבני נח הוזהרו על העריות לקמן בפרקין (סנהדרין דף נו.): קלון ליכא - דרכן בכך ואין מתביישין ועוד דאקלון דידהו לא חס רחמנא: אילנות - של אשירה דכתיב בהו (דברים י״ב:ג׳) תשרפון באש אמרה תורה וכו' אלמא תקלה אע"פ שאין קלון דהא אשירה לעובד כוכבים אינה קלון אלא תקלה שאף הם הוזהרו על עבודת כוכבים: אלא מעתה - דמשום תקלה לחודה נסקלת: עובד כוכבים המשתחוה לבהמתו - דאיכא תקלה שהוא נהרג על ידה תתסר הבהמה לישראל בהנאה ונקטל"ה לבהמה: איכא מידי דלישראל לא מיתסר - בהמתו בהשתחואתו דקיימא לן (תמורה דף כט.) בעלי חיים אין נאסרין מפני עבודת כוכבים דמדאיצטריך קרא למיסר נעבד לקרבן גבוה מכלל דלהדיוט שרי: לישראל נמי תתסר מידי דהוה ארביעה - דאסרינן לה ומקטלא וכי איצטריך למיסר נעבד לגבוה כגון נעבד על פי עד אחד או ע"פ הבעלים דגברא לא מקטיל ואיהי נמי לא מקטלא דהא רובע ונרבע אסר להו קרא לגבוה וקשיא לן למה לי קרא ממשקה ישראל כתיב מן המותר לישראל ואוקים בנרבע על פי אחד או על פי הבעלים דגברא לא מקטיל ואיהי נמי לא מקטלא בפרק ששי דתמורה (שם): אמר אביי זה קלונו מרובה - שיש כאן קלון שעבר על מצות קונו וקלון שגינה עצמו בדבר מגונה: וזה קלונו - דעובד כוכבים מועט וסבירא ליה לאביי תקלה וקלון בעינן דלית ליה דרב ששת אי נמי סבירא ליה כותיה דמתוך שקלונו מרובה איכא קלון ואפילו מעובד כוכבים ומיהו מאילנות לא גמר לה: בבעלי חיים קא אמרינן - דלא מתסרי במלתא זוטרתא: דהא חס רחמנא - שהצריך להם ב"ד של עשרים ושלשה והעדאת עדים: רבא אמר - להכי לא ילפינן נעבד מנרבע משום דלא נהנית הבהמה מעבירה וגבי עובד כוכבים הבא על הבהמה כרב ששת סבירא ליה דהא איתהניא מעבירה: תא שמע - דתקלה בלא קלון מקטיל מדקתני במתני' תרי בבי והויא רישא משנה יתירא דקתני סיפא דבר אחר וכו' ומהך סיפא משמע דתרווייהו איכא דקתני ויאמרו זו היא היינו קלון ושנסקל היינו תקלת עבירה ומדתנא לרישא שמע מינה תקלה גרידתא דוקא נקט בלא קלון כגון עובד כוכבים דהא ליכא למימר תנא רישא תקלה וסיפא קלון למימרא דתרווייהו בעינן דהא מדסיפא שמע מינה:אדרבה אשה דאורחה כו' - הא פשיטא בכולה הש"ס דבאשה מתחייב אשני משכבות דמשכבי אשה כתיב אלא רב פפא ה"ק אם יש לחלק בין אשה לבהמה איפכא הוה ליה למימר: זה קלונו מרובה - פ"ה דס"ל לאביי דבעינן תקלה וקלון ולית ליה דרב ששת דמחייב בהמה הנרבעת לעובד כוכבים א"נ אית ליה אלא דס"ל מתוך שקלונו מרובה איכא קלון לעובד כוכבים ומאילנות לא גמיר ופי' דוחק דמשמע דלשנויי מילתא דרב ששת בא דמחייב אע"ג דליכא קלון לעובד כוכבים ועוד קשה היאך פשיט רב ששת מאילנות שטעונין שריפה משום תקלה לחודא הכי נמי לבהמה שרבעה עובד כוכבי' הא ודאי פשיטא דאיכא למימר משתחוה לבהמה תוכיח דאיכא תקלה לחודה ושריא כדמסיק משום דחס רחמנא אבעלי חיים וה"ה ברביעה דליכא למילף מאילנות וי"ל דהכי פשיט כי היכי דגבי אילנות השוה הכתוב של עובד כוכבים לשל ישראל אע"ג דבישראל איכא תקלה וקלון ובשל עובד כוכבים ליכא אלא תקלה לחוד ה"נ גבי בהמה יש להשוות נרבע דעובד כוכבים לנרבע דישראל אע"ג דבישראל איכא תקלה וקלון ובעובד כוכבים ליכא אלא תקלה לחודה ופריך עובד כוכבים המשתחוה לבהמתו תתסר וניקטלה משום תקלה לחודה ומשני ומי איכא מידי כו' הא לא אסרינן נרבעת לעובד כוכבים אלא כדי להשוותה לנרבעת לישראל ופריך ישראל גופיה תיתסר מידי דהוה ארביעה וכיון דנאסור נעבד דישראל משום תקלה וקלון כמו ברביעה נאסור נמי נעבד לעובד כוכבים אפילו משום תקלה לחודה ומשני זה קלונו מרובה אין ללמו' נעבד דישראל מנרבע לישראל דנרבע לישראל קלונו מרובה ונעבד דישראל תקלה איכא וקלון מרובה ליכא: