בבא מציעאקה:
טוען את הדף…
עָלוּ בְּאִילָן שֶׁכּוֹחוֹ רַע, וּבְסוֹכָה שֶׁכּוֹחָהּ רַע – טָמֵא. הֵיכִי דָּמֵי אִילָן שֶׁכּוֹחוֹ רַע? אָמְרִי דְּבֵי רַבִּי יַנַּאי: כֹּל שֶׁאֵין בְּעִיקָּרוֹ לָחוֹק רוֹבַע. הֵיכִי דָּמֵי סוֹכָה שֶׁכּוֹחָהּ רַע? אָמַר רֵישׁ לָקִישׁ: כֹּל שֶׁנֶּחְבֵּאת בְּחֶזְיוֹנָהּ. תְּנַן הָתָם: הַמְהַלֵּךְ בְּבֵית הַפְּרָס, עַל גַּבֵּי אֲבָנִים שֶׁיָּכוֹל לְהָסִיט, עַל הָאָדָם וְעַל הַבְּהֵמָה שֶׁכּוֹחָן רַע – טָמֵא. הֵיכִי דָּמֵי אָדָם שֶׁכּוֹחוֹ רַע? אָמַר רֵישׁ לָקִישׁ: כֹּל שֶׁרוֹכְבוֹ וְאַרְכֻבּוֹתָיו נוֹקְשׁוֹת. הֵיכִי דָּמֵי בְּהֵמָה שֶׁכּוֹחָהּ רַע? אָמְרִי דְּבֵי רַבִּי יַנַּאי: כֹּל שֶׁרוֹכְבָהּ [וּ]מְטִילָה גְּלָלִים. אָמְרִי דְּבֵי רַבִּי יַנַּאי: לִתְפִלָּה וְלִתְפִילִּין אַרְבָּעָה קַבִּין. לִתְפִלָּה מַאי הִיא? דְּתַנְיָא: הַנּוֹשֵׂא מַשּׂאוֹי עַל כְּתֵיפוֹ וְהִגִּיעַ זְמַן תְּפִלָּה, פָּחוֹת מֵאַרְבָּעָה קַבִּין – מַפְשִׁילָין לַאֲחוֹרָיו וּמִתְפַּלֵּל. אַרְבָּעָה קַבִּין – מַנִּיחַ עַל גַּבֵּי קַרְקַע וּמִתְפַּלֵּל. לִתְפִילִּין מַאי – הִיא דְּתַנְיָא: הָיָה נוֹשֵׂא מַשּׂאוֹי עַל רֹאשׁוֹ וּתְפִילִּין בְּרֹאשׁוֹ, אִם הָיוּ תְּפִילִּין רוֹצְצוֹת – אָסוּר, וְאִם לָאו – מוּתָּר. בְּאֵיזוֹ מַשּׂאוֹי אָמְרוּ – בְּמַשּׂאוֹי שֶׁל אַרְבַּעַת קַבִּין. תָּנֵי רַבִּי חִיָּיא: הַמּוֹצִיא זֶבֶל עַל רֹאשׁוֹ וּתְפִילִּין בְּרֹאשׁוֹ – הֲרֵי זֶה לֹא יְסַלְּקֵם לִצְדָדִין, וְלֹא יִקְשְׁרֵם בְּמׇתְנָיו, מִפְּנֵי שֶׁהוּא נוֹהֵג בָּהֶן מִנְהַג בִּזָּיוֹן. אֲבָל קוֹשְׁרָם עַל זְרוֹעוֹ בִּמְקוֹם תְּפִילִּין. מִשּׁוּם רַבִּי שֵׁילָא אָמְרוּ: אֲפִילּוּ מִטְפַּחַת שֶׁלָּהֶן אָסוּר לְהַנִּיחַ עַל הָרֹאשׁ שֶׁיֵּשׁ בּוֹ תְּפִילִּין. וְכַמָּה? אָמַר אַבָּיֵי: אֲפִילּוּ רִבְעָא דְּרִבְעָא דְּפוּמְבְּדִיתָא. אָמַר רַבִּי יְהוּדָה: מַאי קִצְבָה בִּכְרִי? אֶלָּא: אִם יֵשׁ בּוֹ כְּדֵי נְפִילָה. וְכַמָּה כְּדֵי נְפִילָה? רַבִּי אַמֵּי אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: אַרְבַּעה סְאִין לְכוֹר. רַבִּי אַמֵּי דִּילֵיהּ אָמַר: שְׁמוֹנַת סְאִין לְכוֹר. אֲמַר לֵיהּ הָהוּא סָבָא לְרַב חָמָא בְּרֵיהּ דְּרַבָּה בַּר אֲבוּהּ: אַסְבְּרַהּ לָךְ, בִּשְׁנֵי דְּרַבִּי יוֹחָנָן הֲוָה שַׁמִּינָא אַרְעָא, בִּשְׁנֵי דְּרַבִּי אַמֵּי הֲוָה כְּחִישָׁא אַרְעָא. תְּנַן הָתָם: הָרוּחַ שֶׁפִּיזְּרָה אֶת הָעוֹמָרִין, אוֹמְדִים אוֹתָהּ כַּמָּה לֶקֶט רְאוּיָה לַעֲשׂוֹת וְנוֹתֵן לַעֲנִיִּים. רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר: נוֹתֵן לַעֲנִיִּים כְּדֵי נְפִילָה. וְכַמָּה כְּדֵי נְפִילָה? כִּי אֲתָא רַב דִּימִי, אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר וְאִיתֵּימָא רַבִּי יוֹחָנָן: אַרְבַּעַת קַבִּין לְכוֹר. בָּעֵי רַבִּי יִרְמְיָה: לְכוֹר זֶרַע, אוֹ לְכוֹר תְּבוּאָה? לְמַפּוֹלֶת יָד, אוֹ לְמַפּוֹלֶת שְׁווֹרִים? תָּא שְׁמַע, דְּכִי אֲתָא רָבִין, אָמַר רַבִּי אֲבוּהּ אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר, וְאָמְרִי לָהּ אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: אַרְבַּעַת קַבִּין לְכוֹר זֶרַע. וַעֲדַיִין תִּבְּעֵי לָךְ: לְמַפּוֹלֶת יָד אוֹ לְמַפּוֹלֶת שְׁווֹרִים? תֵּיקוּ. מַתְנִי׳ הַמְקַבֵּל שָׂדֶה מֵחֲבֵירוֹ וַאֲכָלָהּ חָגָב, אוֹ נִשְׁדְּפָה. אִם מַכַּת מְדִינָה הִיא – מְנַכֶּה לוֹ מִן חֲכוֹרוֹ. אִם אֵינָהּ מַכַּת מְדִינָה – אֵין מְנַכֶּה לוֹ מִן חֲכוֹרוֹ. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: אִם קִיבְּלָהּ הֵימֶנּוּ בְּמָעוֹת, בֵּין כָּךְ וּבֵין כָּךְ אֵינוֹ מְנַכֶּה לוֹ מֵחֲכוֹרוֹ. גְּמָ׳ הֵיכִי דָמֵי מַכַּת מְדִינָה? אָמַר רַב יְהוּדָה: כְּגוֹן דְּאִישְׁתְּדוּף רוּבָּא דְבָאגָא. עוּלָּא אָמַר: כְּגוֹן שֶׁנִּשְׁתַּדְּפוּ אַרְבַּע שָׂדוֹת מֵאַרְבַּע רוּחוֹתֶיהָ. אָמַר עוּלָּא, בָּעוּ בְּמַעְרְבָא: נִשְׁדַּף תֶּלֶם אֶחָד עַל פְּנֵי כּוּלָּהּ, מַאי? נִשְׁתַּיֵּיר תֶּלֶם אֶחָד עַל פְּנֵי כּוּלָּהּ, מַהוּ? אִפְּסִיקא בְּיָרָא, מַאי? אַסְפַּסְתָּא,עלו - זב וטהור לאילן שכחו רע או לסוכה ענף אילן שכוחה רע: טמא - הטהור שכיון שהאילן או הסוכה כחה רע נכפפת תחתיהן וכבד העליון על התחתון ונשען עליו מכחו של עליון ובין זב שנשען על הטהור ובין טהור שנשען על הזב טמא: שאין בעיקרן לחוק: ברחבו רובע הקב: שאין בעיקרן לחוק: ברחבו רובע הקב: שנחבאת בחזיונה - שנטמנת באחיזתה שהאוחז בה טומנה בכף ידו: המהלך בבית הפרס - שדה שנחרש בה קבר חשו לעצם כשעורה שמטמא במגע ובמשא ואינו מטמא באהל והיו שם אבנים שאינן תקועות וקבועות בארץ והן נסטות מחמת העובר עליהן ועצם כשעורה ניסט מכחו או רכב מי שרוצה לאכול טהרות על אדם או בהמה שכוחן רע והוליכוהו עליהן טמא הרוכב לא מיבעיא נרכב דטמא דבלאו היסט אבנים נמי טמא המהלך בבית הפרס אלא אף הרוכב טמא דכיון דכח התחתון רע מחמת משא העליון ניסטו והרי כאילו מסיטו הוא וכח התחתון אינו מועיל להצילו אא"כ כחו יפה אבל אם היה כחו יפה לא חשיב משא העליון ואינו כמסיטו: נוקשות - זו לזו: ארבעה קבין - הוי שיעור משוי: מפשילן לאחוריו - שאין כובדן מונע מלהתכוין לבו: רוצצות - מתמעכות תחת המשא: ואם לאו - שהוא קל או שאינו מוטל עליהן: באיזה משאוי - הוי רציצה: במקום תפילין - אצל תפילין של יד: אפילו מטפחת שלהן - שכורכין בה תפילין בלילה: אסור - להניח לשם משאוי על הראש בשעה שתפילין במקומן מונחין: וכמה - יהא במשאוי ויהא אסור להניחו על הראש אליבא דר' שילא: ריבעא דריבעא - רביע ליטרא דבר מועט הוא: ד' סאין [זרע] לכור - לבית קרקע כור והוא אלף וחמש מאות אמה אורך של נ' אמה רוחב דחצר המשכן הוי סאתים והוא מאה על נ' וכור ל' סאין ובין מרובע ובין ארוך וקצר לפי חשבון זה שיעורו: אסברא לך - לאו דרבי אמי פליג אדרבי יוחנן רביה אלא שהעולם מתקלקל והולך: בימי ר' יוחנן הוה שמינה ארעא - ודיו לבית כור בד' סאין ובשני דר' אמי כבר הוכחשה וצריכה ח' סאין: הרוח שפיזרה את העומרים - בשדה וכיסו את הלקט של עניים המפוזר בשדה ואין ידוע כמה לקט היה שם למטה מן העומרים שמין אותו ב"ד הולכין עליה ושמין כמה לקט שדה זו ראויה להעשות בכל שנה: רשב"ג אומר - אין הדבר צריך אומד כבר קצוב כדי נפילה ועומד ונותן לעניים כדי ניפול לקט הקצוב ולקמן מפרש להו: לכור זרע - לשדה שזרעו בה כור או לשדה שלוקט בה כור תבואה ואם תמצא לומר לכור זרע: למפולת יד או למפולת שוורים - יש מקום שזורעין את התבואה ביד ויש מקום שנותנין הזרע בעגלה מנוקבת ומוליכין השוורים את העגלה על המחרישה והזרע הוא נופל והולך והרבה זרע צריך למפולת שוורים יותר ממפולת יד וקא מיבעיא לן לשדה של זרע כור למפולת יד שלה שיערנו בלקט שלה ארבעת קבין או לכור זרע למפולת שוורים: מתני' מכת מדינה - מפרש בגמ' והא ליתא אלא בחכרנותא דאי בקבלנותא מאי מנכה איכא מה שימצאו יחלוקו: אינו מנכה - דאמר לו מזלך גרם: בין כך ובין כך - אפילו היא מכת מדינה אינו מנכה שעל המעות לא נגזרה גזירה הלכך לא עליה היתה פורענות זו: גמ' רובא דבאגא - רוב הבקעה שזו בתוכה: נשדף תלם אחד - ולא יותר משדות שהן סביבותיה ואותו תלם כל סביבות שדה זו: תלם - שורות המענה: נשתייר תלם אחד - כל סביבותיה שלא נשדף וארבע שדות שסביבותיה נשדפו וגם זו נשדפה: מהו - מי אמרינן דכיון דנשתייר תלם אחד על פני כולה שלא לקתה אין זו מכת מדינה אלא מזלו או דלמא האי שיורא לאו כלום היא: איפסיק בירא מהו - אם היו ארבע שדות שהן סביבותיה בורות ושאר שדות סביב סביב נשדפו מי אמרינן ד' שדות שסביבותיה לא נשדפו א"ד אמר ליה אם היו זרועות אף הם נשדפו: איפסיק בירא - שדה בור הפסיק בין השדופות לזו: אספסתא - היו אותן שסביבותיה זרועות שחת למאכל בהמה ולא נשדפו והן הפסיקו בין השדופות לזו:כל שנחבאת בחזיונה תימה אמאי קרי אין כחו רע לפי שאינה - נחבאת באגרופו והלא היא רותת תחתיהן: על אדם שכחו רע שיכול להסיטו טמא - תימה אפילו אין כחו רע שאין יכול להסיטו אמאי טהור הלא יטמא התחתון לעליון ועוד הטומאה בחיבורים הוא וטמא טומאת שבעה כדאמר בפרק אין מעמידין (ע"ז דף לז: ושם) וי"ל כגון שתחתון נכרי שאינו מקבל טומאה וטהור העליון מטומאה דאורייתא א"נ אפילו התחתון ישראל וכגון שלובשין הרבה בגדים דטומאה בחיבורים לא מטמא אלא אדם אחד או בגד אחד אבל שני אין טמא אלא טומאת ערב ואין מטמא אדם וכלים ואפילו יטמא טומאה מדרבנן כמו שפי' ר"י בפ"ק דשבת (דף יז.) גבי מרדע מ"מ שלישי לא הוי אלא ראשון ולא יטמא אדם: מטפחת שלהן - ר"ח גריס של לחם וכן נראה דלא אשכחן שנותנין תפילין במטפחת כי אם בכיס או בתיק: ארבעת סאין לכור - פי' במקום שראוי לצמוח כור ולא גדל רק ארבע סאין דהיינו כדי נפילה דבמקום שזורעים ד' סאין רגילות לצמוח כור ובשני דר' אמי צריך לזרוע ח' סאין לצמוח כור ובסמוך גבי לקט מיירי בכור זרע: