בבא מציעאח:
טוען את הדף…
שְׁמַעִית מִינֵּיהּ דְּמָר שְׁמוּאֵל תַּרְתֵּי: רָכוּב וּמַנְהִיג, חַד קָנֵי וְחַד לָא קָנֵי. וְלָא יָדַעְנָא הֵי מִינַּיְיהוּ. הֵיכִי דָמֵי? אִילֵּימָא רָכוּב לְחוֹדֵיהּ וּמַנְהִיג לְחוֹדֵיהּ – מַנְהִיג לְחוֹדֵיהּ מִי אִיכָּא מַאן דְּאָמַר לָא קָנֵי? אֶלָּא אִי אִיכָּא לְמֵימַר דְּלָא קָנֵי – רָכוּב הוּא דְּאִיכָּא לְמֵימַר. אֶלָּא רָכוּב בִּמְקוֹם מַנְהִיג אִיבַּעְיָא לֵיהּ. מַאי: רָכוּב עָדִיף – דְּהָא תָּפֵיס בַּהּ, אוֹ דִלְמָא מַנְהִיג עָדִיף – דְּאָזְלָא מֵחֲמָתֵיהּ? אָמַר רַב יוֹסֵף, אָמַר לִי רַב יְהוּדָה: נֶחְזֵי אֲנַן, דִּתְנַן: הַמַּנְהִיג סוֹפֵג אֶת הָאַרְבָּעִים, וְהַיּוֹשֵׁב בַּקָּרוֹן סוֹפֵג אֶת הָאַרְבָּעִים. רַבִּי מֵאִיר פּוֹטֵר אֶת הַיּוֹשֵׁב בַּקָּרוֹן. וּמִדְּאָפֵיךְ שְׁמוּאֵל וְתָנֵי: וַחֲכָמִים פּוֹטְרִין אֶת הַיּוֹשֵׁב בַּקָּרוֹן, שְׁמַע מִינַּהּ רָכוּב לְחוֹדֵיהּ לָא קָנֵי, וְכׇל שֶׁכֵּן רָכוּב בִּמְקוֹם מַנְהִיג. אֲמַר לֵיהּ אַבָּיֵי לְרַב יוֹסֵף: הָא זִמְנִין סַגִּיאִין אֲמַרְתְּ לַן: נֶחְזֵי אֲנַן, וְלָא אֲמַרְתְּ לַן מִשְּׁמֵיהּ דְּרַב יְהוּדָה. אֲמַר לֵיהּ: אִבְרָא! וּדְכִירְנָא נָמֵי דַּאֲמַרִי לֵיהּ: הֵיכִי פָּשֵׁיט מָר רָכוּב מִיּוֹשֵׁב? יוֹשֵׁב לָא תָּפֵיס בְּמוֹסֵירָה, רָכוּב תָּפֵיס בְּמוֹסֵירָה! וַאֲמַר לִי רַב וּשְׁמוּאֵל דְּאָמְרִי תַּרְוַיְיהוּ: מוֹסֵירָה לָא קָנֵי. אִיכָּא דְאָמְרִי, אֲמַר לֵיהּ אַבָּיֵי לְרַב יוֹסֵף: הֵיכִי פָּשֵׁיט מָר רָכוּב מִיּוֹשֵׁב? יוֹשֵׁב לָא תָּפֵיס בְּמוֹסֵירָה, רָכוּב תָּפֵיס בְּמוֹסֵירָה! אֲמַר לֵיהּ, הָכִי תְּנָא אִידֵּי: מוֹסֵירָה לָא קָנֵי. אִתְּמַר נָמֵי, אָמַר רַבִּי חֶלְבּוֹ אָמַר רַב הוּנָא: מוֹסֵירָה מֵחֲבֵירוֹ – קָנָה. בִּמְצִיאָה וּבְנִכְסֵי הַגֵּר – לָא קָנֵי. מַאי לְשׁוֹן מוֹסֵירָה? אָמַר רָבָא: אִידִי אַסְבְּרָא לִי כְּאָדָם הַמּוֹסֵר דָּבָר לַחֲבֵירוֹ. בִּשְׁלָמָא מֵחֲבֵירוֹ קָנֵי, דְּקָא מָסַר לֵיהּ חַבְרֵיהּ. אֶלָּא בִּמְצִיאָה וּבְנִכְסֵי הַגֵּר מַאן קָא מָסַר לֵיהּ דְּלִיקְנֵי? מֵיתִיבִי: הָיוּ שְׁנַיִם רוֹכְבִין עַל גַּבֵּי בְּהֵמָה וְכוּ׳. מַנִּי? אִילֵימָא רַבִּי מֵאִיר – הַשְׁתָּא יוֹשֵׁב קָנֵי, רָכוּב מִיבְּעֵי?! אֶלָּא לָאו רַבָּנַן, וּשְׁמַע מִינַּהּ רָכוּב קָנֵי. הָכָא בְּמַאי עָסְקִינַן – בְּמַנְהִיג בְּרַגְלָיו. אִי הָכִי, הַיְינוּ מַנְהִיג! תְּרֵי גַּוְונֵי מַנְהִיג, מַהוּ דְּתֵימָא: רָכוּב עָדִיף, דְּהָא מַנְהִיג וְתָפֵיס בַּהּ, קָא מַשְׁמַע לַן. תָּא שְׁמַע: שְׁנַיִם שֶׁהָיוּ מוֹשְׁכִין בְּגָמָל, וּמַנְהִיגִין בַּחֲמוֹר, אוֹ שֶׁהָיָה אֶחָד מוֹשֵׁךְ וְאֶחָד מַנְהִיג,שמעית מיניה דמר שמואל תרתי - שמעתי ממנו שני דברים דין רכוב ודין מנהיג בחד אמר לי קני ובחד אמר לי לא קני ולא ידענא כו': אי נימא רכוב לחודיה - שאין אחר מנהיג עמו ובא אחד מן השוק וחוטפו ממנו בפנינו ומושכה לקנותה וכן מנהיג ואין רכוב עמו ובא אחד וחוטפו ממנו בפנינו לקנותה וקאמר שמואל בחד מינייהו דלא קני ומאן דחטף שפיר חטף ומבעיא ליה לרב יהודה בהי מינייהו: מנהיג לחודיה מי איכא למאן דאמר דלא קני - הא משיכה היא זו ובהמה נקנית במשיכה ומאי תיבעי ליה לרב יהודה אי ודאי אמר שמואל בחד מינייהו דלא קני ברכוב הוא דקאמר דקסבר משיכה בעינן שתעקור יד ורגל כדאמרינן בקדושין (דף כב:): אלא רכוב במקום מנהיג - שניהם באים לפנינו זה רכוב וזה מנהיג זה אומר כולה שלי וזה אומר כולה שלי אמר שמואל חד קני ומבעיא ליה לרב יהודה היכא דאיתנהו לתרוייהו הי עדיף רכוב עדיף דהא תפיס בה וכי אמרינן משיכה קני היכא דליכא רכוב אבל במקום רכוב לא: או דלמא מנהיג עדיף דקאזלא מחמתיה - והיא הגדולה בקנין: למאן אי לר' מאיר כו' עד לרבנן - לא גרס: נחזי אנן - אית לן למפשט משמעתא דמר שמואל בהי מינייהו אמר: המנהיג - בשור וחמור: פוטר - קסבר לאו מידי עביד: ומדאפיך שמואל כו' - ש"מ סבירא לשמואל רכוב לאו מידי מעשה עביד ומשום דיחיד ורבים הלכה כרבים אפכה למתניתין לאוקמא פטורא כרבנן: הכי גרסינן שמע מינה ס"ל לשמואל רכוב לחודיה לא קני - ולא גרס לרבנן: והא זמנין סגיאין אמרת - להא שמעתין נחזי אנן: ולא אמרת לן - אלא משמך למפשט ספיקו דרב יהודה: אברא - אמת הוא אמר לי נחזי אנן וזכור אני שאמרתי לו היכי תפשוט מר רכוב מיושב בקרון: מוסירה - קבישטר"א: מוסירה אינה קונה - במציאה עד שיוליכנה ותעקור יד ורגל ואף על גב דבמכירה קני כדתנן (קדושין דף כה:) בהמה גסה נקנית במסירה לגבי מציאה לא קני כדאמרינן טעמא לקמן בשמעתין: איכא דאמרי - רב יוסף משמיה דנפשיה קאמר נחזי אנן וא"ל אביי היכי תפשוט רכוב כו': אידי - שם חכם: מחבירו - מקח וממכר: בנכסי הגר - שמת ואין לו יורשין וכל הקודם בנכסיו זכה בהן: ומהו לשון מוסירה - שמוסרין אותו בו ללוקח: אי נימא ר' מאיר - דאמר היושב בקרון סופג את הארבעים ומתניתין יחידאה היא ולית הלכתא כוותיה: השתא לר"מ יושב קני - דקאמר היושב בקרון סופג את הארבעים: רכוב מיבעיא - ולמה לי לאשמועינן בתרתי: אלא לאו רבנן - ואשמועינן דביושב הוא דפטור אבל רכוב לא ותיובתא לרב יהודה דפשט רוכב מיושב: במנהיג ברגליו - דקנייה במשיכה שבועט בה ברגליו והולכת מחמתו כדרך רוכבי סוסים: היינו מנהיג - והו"ל למיתני או שהיו שניהם מנהיגים: תרי גווני מנהיג - דאי אשמועינן בשני מנהיגים דיחלוקו לא היינו יודעים להאי מהו דתימא כו': חמור דרכו בהנהגה וגמל דרכו במשיכה:מנהיג לחודיה מי איכא מאן דאמר לא קנה - אע"ג דלר"ש אית ליה בפ"ק דקדושין (דף כה: ושם) דבהמה [בין דקה בין גסה] אינה נקנית אלא בהגבהה מ"מ פריך מכח סתם מתניתין דהא תנן אחד רכוב ואחד מנהיג כו' והא דתנן בפ"ק דקדושין (שם) בהמה גסה נקנית במסירה דברי ר"מ ור"א אף במסירה קאמר וכ"ש במשיכה וכן התם בגמ' דהיכא דמזכיר מסירה הוי פי' אף במסירה ובמקום שמזכיר משיכה דוקא ולא מסירה ובלאו הכי צריך לומר כן התם: רכוב הוא דלא קני - ומתני' דאחד רכוב דחי לקמן במנהיג ברגליו: רכוב עדיף דתפיס בה - אין לפרש דתפיס ברגליו או במה שיושב עליה דהאי לא מיקרי תפיס בה אלא במה שהוא תפוס במוסירה קרי תפיס בה דהא בסמוך נקט האי לישנא וצריך לומר דתפיס בה ואזלא נמי מעט מחמתיה או דלמא מנהיג עדיף דאזלא מחמתיה טובא דאי לא מיבעיא ליה ברכוב אלא משום דתפיס בה גרידא א"כ מה פושט בסמוך מיושב דפטור והכי נמי דרכוב לא קני והלא לענין כלאים אינו תלוי כלל בתפיסה אלא באזלא מחמתיה ולענין קנין אינו תלוי כי אם בתפיס בה ולא באזלא מחמתיה: או דלמא מנהיג עדיף כו' - תימה דלפשוט ממתני' דמנהיג קונה במקום רכוב ואי רכוב איירי במנהיג ברגליו כ"ש דמנהיג עדיף דאפילו במקום רכוב ומנהיג ברגליו קני כ"ש במקום רכוב לחודיה וי"ל דמן המשנה אין להוכיח דקני מנהיג במקום רכוב דאפילו לא קני מיקרי מוחזק דכיון דמנהיג לחודיה שלא במקום רכוב קני מקרי מוחזק אפי' במקום רכוב ומ"מ לקמן מוכיח שפיר ממתניתין דרכוב לחודיה קני מאחר שקרוי מוחזק דאי אפילו לחודיה לא קני סברא הוא דאפי' מוחזק נמי לא הוי וכן לעיל דקאמר אילימא מהא שנים אוחזין האי אמר כולה אגבהתי' אבל שנים שהגביהו לא קנו התם נמי אע"ג דכמו שהם שניהם תפוסים לא קנו מקרי מוחזק כיון דאם היה מגביה לחודיה אילו לא היה חבירו תפוס בצד השני היה קונה לכך איקרי מוחזק אפילו עם חבירו ומסיפא אין להוכיח דרכוב ומנהיג קנו שניהם זה במקום זה דקתני אם היו שניהם מודים יחלוקו דאין שניהם מודים שכך קנו אותה ביחד זה ברכיבה וזה בהנהגה אלא שניהם בהנהגה או בקנין אחר: רכוב לחודיה לא קני - נראה דרב יהודה היה מסופק אם שמע משמואל ברכוב לחודיה ומנהיג לחודיה ואז פשיט ליה דרכוב הוא דלא קני או אם שמיע ליה ברכוב במקום מנהיג ואז מספקא ליה הי מינייהו קני דאי לא מספקא ליה אלא שמע משמואל ברכוב במקום מנהיג ותו לא א"כ ס"ל לשמואל דרכוב לחודיה קני והשתא פשיט רב יהודה דאפילו לחודיה לא קני: מהו דתימא רכוב עדיף - פי' חזקתו עדיף ויבטל את חזקת המנהיג קמ"ל דשניהם מוחזקים ויחלוקו אבל אין לפרש מהו דתימא דרכוב עדיף ויבטל את קנין המנהיג קמ"ל דשניהם קנו כדפרישית לעיל דאפילו לא הוי קני במקום רכוב מקרי מוחזק כיון דמנהיג לחודיה קני וא"ת לעיל כי פריך השתא יושב קני רכוב מיבעיא לישני דקא משמע לן דלא מבטל חזקת רכוב דתפיס בה ואזלא מחמתיה את חזקת המנהיג וי"ל דאין צריך להשמיענו דפשיטא דרכוב לחודיה בלא מנהיג ברגליו לא חשיב לבטל את חזקת המנהיג דאי משום דתפיס בה מנהיג נמי אזלא מחמתיה טפי מרכוב אבל השתא דמיירי במנהיג ברגליו דכיון דכל מה שיש במנהיג יש ברכוב ועוד דתפיס בה יבטל את חזקת המנהיג קא משמע לן ולפי מאי דאוקימנא השתא במנהיג ברגליו אתיא כרבנן וכל שכן כרבי מאיר: