בבא מציעאעו.
טוען את הדף…
אִם בַּעַל הַבַּיִת חוֹזֵר בּוֹ – יָדוֹ עַל הַתַּחְתּוֹנָה. כׇּל הַמְשַׁנֶּה – יָדוֹ עַל הַתַּחְתּוֹנָה, וְכׇל הַחוֹזֵר בּוֹ – יָדוֹ עַל הַתַּחְתּוֹנָה. גְּמָ׳ ״חָזְרוּ זֶה בָּזֶה״ לָא קָתָנֵי, אֶלָּא ״הִטְעוּ זֶה אֶת זֶה״, דְּאַטְעוֹ פּוֹעֲלִים אַהֲדָדֵי. הֵיכִי דָּמֵי? דַּאֲמַר לֵיהּ בַּעַל הַבַּיִת: זִיל, אֲוגַר לִי פּוֹעֲלִים, וַאֲזַל אִיהוּ וְאַטְעִינְהוּ. הֵיכִי דָּמֵי? אִי דַּאֲמַר לֵיהּ בַּעַל הַבַּיִת בְּאַרְבְּעָה, וַאֲזַיל אִיהוּ אֲמַר לְהוּ בִּתְלָתָא – תַּרְעוֹמֶת מַאי עֲבִידְתֵּיהּ? סְבוּר וְקַבֵּיל. אִי דַּאֲמַר לֵיהּ בַּעַל הַבַּיִת בִּתְלָתָא, וַאֲזַיל אִיהוּ אֲמַר לְהוּ בְּאַרְבְּעָה – הֵיכִי דָמֵי? אִי דַּאֲמַר לְהוּ: ״שְׂכַרְכֶם עָלַי״ – נִתֵּיב לְהוּ מִדִּידֵיהּ, דְּתַנְיָא: הַשּׂוֹכֵר אֶת הַפּוֹעֵל לַעֲשׂוֹת בְּשֶׁלּוֹ וְהֶרְאָהוּ בְּשֶׁל חֲבֵירוֹ – נוֹתֵן לוֹ שְׂכָרוֹ מִשָּׁלֵם, וְחוֹזֵר וְנוֹטֵל מִבַּעַל הַבַּיִת מַה שֶּׁהֶהֱנָהוּ. לָא צְרִיכָא, דַּאֲמַר לְהוּ שְׂכַרְכֶם עַל בַּעַל הַבַּיִת. וְלִחְזֵי פּוֹעֲלִים הֵיכִי מִיתַּגְרִי? לָא צְרִיכָא, דְּאִיכָּא דְּמִתְּגַר בְּאַרְבְּעָה וְאִיכָּא דְּמִתְּגַר בִּתְלָתָא, דְּאָמְרוּ לֵיהּ: אִי לָאו דַּאֲמַרְתְּ לַן בְּאַרְבְּעָה – טָרְחִינַן וּמִתַּגְרִינַן בְּאַרְבְּעָה. אִיבָּעֵית אֵימָא: הָכָא בְּבַעַל הַבַּיִת עָסְקִינַן, דְּאָמְרוּ לֵיהּ: אִי לָאו דַּאֲמַרְתְּ לַן בְּאַרְבְּעָה, הֲוָה זִילָא בַּן מִילְּתָא לְאִתְּגוֹרֵי. אִיבָּעֵית אֵימָא: לְעוֹלָם בְּפוֹעֲלִים עָסְקִינַן, דְּאָמְרִי לֵיהּ: כֵּיוָן דַּאֲמַרְתְּ לַן בְּאַרְבְּעָה – טָרְחִינַן וְעָבְדִינַן לָךְ עֲבִידְתָּא שַׁפִּירְתָּא. וְלִחְזֵי עֲבִידְתַּיְיהוּ? בְּרִיפְקָא. רִיפְקָא נָמֵי מִידָּע יְדִיעַ? דִּמְלֵי מַיָּא וְלָא יְדִיעַ. אִיבָּעֵית אֵימָא: לְעוֹלָם דַּאֲמַר לֵיהּ בַּעַל הַבַּיִת בְּאַרְבְּעָה, וַאֲזַל אִיהוּ אֲמַר לְהוּ בִּתְלָתָא, וּדְקָאָמְרַתְּ סְבוּר וְקַבֵּיל, דְּאָמְרִי לֵיהּ לֵית לָךָ ״אַל תִּמְנַע טוֹב מִבְּעָלָיו״? פְּשִׁיטָא אִי אֲמַר לֵיהּ בַּעַל הַבַּיִת בִּתְלָתָא, וַאֲזַל אִיהוּ אֲמַר לְהוּ בְּאַרְבְּעָה, וְאָמְרִי לֵיהּ כְּמוֹ שֶׁאָמַר בַּעַל הַבַּיִת – דַּעְתַּיְיהוּ אַעִילּוּיָא. אֶלָּא אִי אֲמַר לֵיהּ בַּעַל הַבַּיִת בְּאַרְבְּעָה, וַאֲזַל אִיהוּ אֲמַר לְהוּ בִּתְלָתָא, וְאָמְרִי: כְּמָה שֶׁאָמַר בַּעַל הַבַּיִת, מַאי? אַדִּיבּוּרָא דִּידֵיהּ קָא סָמְכִי, דְּאָמְרִי לֵיהּ מְהֵימְנַתְּ לַן דְּהָכִי אָמַר בַּעַל הַבַּיִת, אוֹ דִלְמָא אַדִּיבּוּרָא דְּבַעַל הַבַּיִת קָא סָמְכִי? תָּא שְׁמַע: ״הָבֵא לִי גִּיטִּי״. וְאִשְׁתְּךָ אָמְרָה ״הִתְקַבֵּל לִי גִּיטִּי״, וְהוּא אוֹמֵר: ״הֵילָךְ כְּמָה שֶׁאָמְרָה״. אָמַר רַב נַחְמָן אָמַר רַבָּה בַּר אֲבוּהּ אָמַר רַב: אֲפִילּוּ הִגִּיעַ גֵּט לְיָדָהּ – אֵינָהּ מְגוֹרֶשֶׁת. שָׁמְעַתְּ מִינַּהּ אַדִּיבּוּרָא דִּידֵיהּ קָא סָמֵיךְ. דְּאִי סָלְקָא דַעְתָּךְ דְּאַדִּיבּוּרָא דִּידַהּ קָא סָמֵיךְ – מִכִּי מָטֵי גִּיטָּא לִידַהּ מִיהָא תִּיגָּרַשׁ. אָמַר רַב אָשֵׁי:ואם בעל הבית חוזר בו ידו על התחתונה - יתן להם לפי מה שעשו ואם הוזלה מלאכת פועלים על כרחו יתן להם כמה שפסק חוץ ממה שצריך להוצאות בהשלמתה: כל המשנה ידו על התחתונה - כגון נתן צמר לצבע לצבעו אדום וצבעו שחור אם השבח יותר על היציאה. אין נותן לו שכרו משלם אלא דמי יציאת עצים וסממנים ואם יציאה יתירה על השבח נותן לו את השבח: וכל החוזר בו - בגמרא מפרש לאתויי מאי: גמ' חזרו בהן לא קתני - דניהוי האי הטעו הם את בעל הבית או בעל הבית אותן דא"כ הוה ליה למיתני לשון חזרה: דאטעו פועלים אהדדי - אחד מן הפועלים הטעה את חבירו: בארבעה זוזי - ליומא: אמר להו איהו - בתלתא: סבור וקבול - ומאי תרעומתן: ואמר להו בארבעה - ולערב לא נתן בעה"ב אלא ג': היכי דמי - דתרעומת יהיה להן ולא יותר: וליחזי פועלים היכי מתגרי - אי מתגרי בארבעה. על כרחיה דבעה"ב ניתיב ארבעה דהא קתני נוטל מבעל הבית מה שההנה אותו ואע"פ שלא צוהו והרי ההנה אותו בכך ואי מתגרי בשלשה מאי תרעומת איכא: הוה טרחינן - לבקש אדם דזקוק לפועלים שישכור בארבעה: אי בעית אימא בבעל הבית עסקינן - בפועל שיש לו לעצמו שדות שהן שלו ואינו נשכר למלאכת אחרים אם לא ביותר על דמי שכירות והיינו תרעומת דאי לאו דאמרת לי בד' לא הייתי מזלזל בעצמי: לעולם בפועלים - הרגילים למלאכת אחרים: בריפקא - שחפרו חריץ סביבות שדה ואין מלאכתן ניכרת כגון דמלו מיא כדמסיים ואזיל: אל תמנע טוב מבעליו - פסוק הוא במשלי: דעתייהו אעילויא - אע"פ שאמרו לו הרי אנו נשכרים כדבר בעל הבית לא לפחות מקצבתו של זה אמרו אלא להוסיף וכך אמרו מהימנת לן דהכי אמר בעל הבית וכיון שבעל הבית פוחת אי אמר להן האי שכרכם עלי יתן משלו ואי אמר שכרכם על בעל הבית יש להם תרעומת עליו: אלא - הא מיבעיא לן אמר ליה בעל הבית בארבעה והוא אמר להו תלתא ואמרו ליה הרי אנו נשכרים כמו שאמר בעל הבית מאי: אדיבוריה דפועל סמכי - והכי אמרו ליה מהימנת לן דהכי אמר בעל הבית ולית להו אלא תלתא ותרעומת דאל תמנע טוב: או דלמא - לאו לדידיה הימנוהו אלא הכי אמרו אחר דברי בעל הבית נלך ולא סבור וקבול ושקלי ד': ה"ג הבא לי גיטי ואשתך אמרה התקבל לי גיטי - האשה שאמרה לאחד אם תמצא את בעלי אמור לו שישלח לי את גיטי בידך ותיעשה שלוחו של בעלי לגרשני כשמגיע גט לידי דשליח להולכה על הבעל לעשות והאשה מתגרשת כשיגיע גט לידה ושליח לקבלה על האשה לעשות שיהא הוא שלוחה וכמותה ותתגרש משיגיע גט ליד שליח: אפילו הגיע לידה אינה מגורשת - אלמא אדיבורא דידיה קא סמיך והכי א"ל מהימנת לי דכך אמרה ולא עשאו שליח להולכה הלכך אין כאן שליחות ואין עליה לעשות שליח להולכה והרי הבא לי אמרה לו ולא התקבל והבעל נתנו לו בתורת שליח קבלה ושליחות זה אינו ביד הבעל לעשות: דאי סלקא דעתך אדיבורא דידה סמיך - ולא לדבריו האמין אלא הילך כמה שאמרה היא קאמר ליה אם כן עשאו שליח להולכה וזו בידו הוא וכי מטי גיטא לידה מיהא תיגרש:ואזיל איהו אמר להו בארבעה דעתייהו אעילויא - והא דאמרו ליה כמו שאמר בעה"ב היינו מהימנת לן דהכי אמר בעה"ב אי נמי משום דאי אמר בעל הבית טפי מארבעה שיהא להם כמו שאמר בעל הבית והיינו דמבעיא ליה בתר הכי אי אמרינן מהימנת לן דהכי אמר בעה"ב אי משום דדעתיה אעילויא: דעתייהו אעילויא - באמר להו שכרכם עלי איירי דאי אמר להו שכרכם על בעל הבית מאי נפקא מינה אי דעתייהו אעילויא דבעה"ב לא ישלם להם אלא מה שהתנה. ר"י וכן רבינו חננאל: דאי ס"ד אדיבורא דידה סמיך כי מטי גיטא לידה מיהא תתגרש - דאי אמרינן דגבי פועלים דעתיה אעילויא דבעה"ב ה"נ ה"ל למימר דדעתיה דבעל אעילויא דידה דאמרה הבא לי גיטא אע"ג דהאי דקאמר שליח התקבל לי גיטי הוי עילויא טפי לבעל שמתגרשת יותר במהרה אם היתה האשה אומרת כן מכל מקום השתא שאמרה האשה הבא הוי טפי זכות הבעל אי סמיך אמאי דקאמר שתתגרש מיהא כשיגיע גט לידה וכיון דלא מיגרשא אלמא לאו דעתיה דבעל אעילויא דידה ה"נ גבי פועלין לית לן למימר דדעתיה אעילויא דבעה"ב אבל אין לפרש דעילויא דבעל הוי מה שאינה מתגרשת במהרה דהא עדיף ליה ממתגרשת לאלתר כי עכשיו יהיה בידו עדיין אם לקיים אם לגרש והשתא פשיט ליה בפשיטות דבסמוך לא יתיישב דקאמר בשלמא אי איתמר איפכא כו' משהגיע גט לידו מגורשת דאדיבורא דידה קא סמיך ולפי זה היינו אגריעות' דידה שמתגרשת מהרה ופשיט דכ"ש דאעילויא דבעה"ב יש לסמוך וא"כ סותר פשיטות דלעיל דהוי פשיטא ליה דדעתיה אעילויא דקאמר שליח ולא אגריעותא דבעה"ב והכא סמיך בעל אגריעותא דידה: