טוען את הדף…
וַאֲפִילּוּ הָכִי לָא סְמַךְ רַבִּי אֶלְעָזָר בְּרַבִּי שִׁמְעוֹן אַדַּעְתֵּיהּ, קַבֵּיל עֲלֵיהּ יִסּוּרֵי. בְּאוּרְתָּא הֲווֹ מָיְיכִי לֵיהּ שִׁיתִּין נַמְטֵי, לְצַפְרָא נָגְדִי מִתּוּתֵיהּ שִׁיתִּין מְשִׁיכְלֵי דְּמָא וְכִיבָא. לִמְחַר עֲבַדָה לֵיהּ דְּבֵיתְהוּ שִׁיתִּין מִינֵי לַפְדָּא וְאָכֵיל לְהוּ וּבָרֵי. וְלָא הֲוָת שָׁבְקָא לֵיהּ דְּבֵיתְהוּ לְמִיפַּק לְבֵי מִדְרְשָׁא כִּי הֵיכִי דְּלָא לִדְחֲקוּהוּ רַבָּנַן. בְּאוּרְתָּא אֲמַר לְהוּ: אַחַיי וְרֵעַי, בּוֹאוּ! בְּצַפְרָא אֲמַר לְהוּ: זִילוּ מִפְּנֵי בִּיטּוּל תּוֹרָה. יוֹמָא חַד שְׁמַעָה דְּבֵיתְהוּ, אֲמַרָה לֵיהּ: אַתְּ קָא מַיְיתֵית לְהוּ עִילָּוָיךְ! כִּלִּיתָ מָמוֹן שֶׁל בֵּית אַבָּא. אִימְּרַדָה, אֲזַלָה לְבֵית נָשָׁא. סְלִיקוּ וַאֲתוֹ הָנָךְ [שִׁיתִּין] סָפוֹנָאֵי, עֲיַילוּ לֵיהּ שִׁיתִּין עַבְדֵי כִּי נְקִיטִי שִׁיתִּין אַרְנָקֵי, וַעֲבַדוּ לֵיהּ שִׁיתִּין מִינֵי לַפְדָּא וְאָכֵיל לְהוּ. יוֹמָא חַד, אֲמַרָה לַהּ לְבַרְתַּהּ: זִילִי בְּקַי בַּאֲבוּךְ מַאי קָא עָבֵיד הָאִידָּנָא? אָתְיָא, אֲמַר לַהּ: זִילִי אֱמַרִי לְאִימִּיךְ: שֶׁלָּנוּ, גָּדוֹל מִשֶּׁלָּהֶם. קָרֵי אַנַּפְשֵׁיהּ: ״הָיְתָה כׇּאֳנִיּוֹת סוֹחֵר מִמֶּרְחָק תָּבִיא לַחְמָהּ״. אֲכַל וּשְׁתִי וּבְרִי נְפַק לְבֵי מִדְרְשָׁא. אַיְיתוֹ לְקַמֵּיהּ שִׁיתִּין מִינֵי דְּמָא – טַהֲרִינְהוּ. הֲוָה קָא מְרַנְּנִי רַבָּנַן וְאָמְרִי: סָלְקָא דַעְתָּךְ לֵית בְּהוּ חַד סָפֵק?! אָמַר לְהוּ: אִם כְּמוֹתִי הוּא – יִהְיוּ כּוּלָּם זְכָרִים, וְאִם לָאו – תְּהֵא נְקֵבָה אַחַת בֵּינֵיהֶם. הָיוּ כּוּלָּם זְכָרִים. וְאַסִּיקוּ לְהוּ ״רַבִּי אֶלְעָזָר״ עַל שְׁמֵיהּ. תַּנְיָא, אָמַר רַבִּי: כַּמָּה פְּרִיָּה וּרְבִיָּה בִּיטְּלָה רְשָׁעָה זוֹ מִיִּשְׂרָאֵל. כִּי הֲוָה קָא נָיְחָא נַפְשֵׁיהּ, אֲמַר לַהּ לִדְבֵיתְהוּ: יָדַעְנָא בִּדְרַבָּנַן דִּרְתִיחִי עֲלַי, וְלָא מִיעַסְקִי בִּי שַׁפִּיר. אַוגְנְיַן בְּעִילִּיתַאי וְלָא תִּדְחֲלִין מִינַּאי. אָמַר רַבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָנִי: אִישְׁתַּעְיָא לִי אִימֵּיהּ דְּרַבִּי יוֹנָתָן, דְּאִישְׁתַּעְיָא לַהּ דְּבֵיתְהוּ דְּרַבִּי אֶלְעָזָר בְּרַבִּי שִׁמְעוֹן: לָא פָּחוֹת מִתַּמְנֵי סְרֵי, וְלָא טְפֵי מֵעֶשְׂרִין וּתְרֵין שְׁנִין אַוגְנֵיתֵיהּ בְּעִילִּיתָא. כִּי הֲוָה סָלְיקָנָא מְעַיְּנָנָא לֵיהּ בְּמַזְיֵיהּ, כִּי הֲוָה מִשְׁתַּמְטָא בִּינִיתָא מִינֵּיהּ הֲוָה אָתֵי דְּמָא. יוֹמָא חַד חֲזַאי רִיחְשָׁא דְּקָא נָפֵיק מֵאוּנֵּיהּ, חֲלַשׁ דַּעְתַּאי. אִיתְחֲזִי לִי בְּחֶלְמָא אֲמַר לִי: לָא מִידֵּי הוּא, יוֹמָא חַד שָׁמְעִי בְּזִלוּתָא דְּצוּרְבָּא מֵרַבָּנַן וְלָא מַחַאי כִּדְבָעֵי לִי. כִּי הֲווֹ אָתוּ בֵּי תְרֵי לְדִינָא, הֲווֹ קָיְימִי אַבָּבָא, אָמַר מָר מִילְּתֵיהּ וּמַר מִילְּתֵיהּ נָפֵיק קָלָא מֵעִילִּיתֵיהּ, וְאָמַר: אִישׁ פְּלוֹנִי אַתָּה חַיָּיב, אִישׁ פְּלוֹנִי אַתָּה זַכַּאי. יוֹמָא חַד הֲוָה קָא מִינַּצְיָא דְּבֵיתְהוּ בַּהֲדֵי שִׁבָבְתָּא, אֲמַרָה לַהּ: תְּהֵא כְּבַעֲלַהּ שֶׁלֹּא נִיתַּן לִקְבוּרָה. אָמְרִי רַבָּנַן: כּוּלֵּי הַאי וַדַּאי לָאו אוֹרַח אַרְעָא. אִיכָּא דְּאָמְרִי, רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחַאי אִיתְחֲזַאי לְהוּ בְּחֶלְמָא, אֲמַר לְהוּ: פְּרֵידָה אַחַת יֵשׁ לִי בֵּינֵיכֶם, וְאִי אַתֶּם רוֹצִים לַהֲבִיאָהּ אֶצְלִי? אֲזוּל רַבָּנַן לְאִעֲסוֹקֵי בֵּיהּ, לָא שְׁבַקוּ בְּנֵי עַכְבְּרַיָּא, דְּכֹל שְׁנֵי דַּהֲוָה נָיֵים רַבִּי אֶלְעָזָר בְּרַבִּי שִׁמְעוֹן בְּעִילִּיתֵיהּ לָא סְלִיק חַיָּה רָעָה לְמָתַיְיהוּ. יוֹמָא חַד מַעֲלֵי יוֹמָא דְכִיפּוּרֵי הֲוָה, הֲווֹ טְרִידִי. שַׁדַּרוּ רַבָּנַן לִבְנֵי בֵירֵי וְאַסְּקוּהוּ לְעַרְסֵיהּ וְאַמְטְיוּהּ לִמְעָרְתָּא דַאֲבוּהּ. אַשְׁכְּחוּהָ לְעַכְנָא דְּהָדְרָא לַהּ לִמְעָרְתָּא. אֲמַרוּ לַהּ: עַכְנָא עַכְנָא! פִּתְחִי פִּיךְ וְיִכָּנֵס בֵּן אֵצֶל אָבִיו. פְּתַחָ[ה] לְהוּ. שָׁלַח רַבִּי לְדַבֵּר בְּאִשְׁתּוֹ, שְׁלַחָה לֵיהּ: כְּלִי שֶׁנִּשְׁתַּמֵּשׁ בּוֹ קוֹדֶשׁ יִשְׁתַּמֵּשׁ בּוֹ חוֹל? תַּמָּן אָמְרִין: בַּאֲתַר דְּמָרֵי בֵיתָא תְּלָא זְיָינֵיהּ, כּוּלְבָּא רָעֲיָא קוּלְּתֵיהּ תְּלָא. שְׁלַח לַהּ: נְהִי דִּבְתוֹרָה גָּדוֹל מִמֶּנִּי, אֲבָל בְּמַעֲשִׂים טוֹבִים מִי גָּדוֹל מִמֶּנִּי? שְׁלַחָה לֵיהּ: בְּתוֹרָה מִיהָא גָּדוֹל מִמְּךָ לָא יָדְעָנָא, בְּמַעֲשִׂים יָדְעָנָא, דְּהָא קַבֵּיל עֲלֵיהּ יִסּוּרֵי. בְּתוֹרָה מַאי הִיא? דְּכִי הֲווֹ יָתְבִי רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל וְרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן קׇרְחָה אַסַּפְסַלֵּי, יָתְבִי קַמַּיְיהוּ רַבִּי אֶלְעָזָר בְּרַבִּי שִׁמְעוֹן וְרַבִּי אַאַרְעָא. מַקְשׁוּ וּמְפָרְקוּ. אָמְרִי: מִימֵיהֶן אָנוּ שׁוֹתִים וְהֵם יוֹשְׁבִים עַל גַּבֵּי קַרְקַע?! עֲבַדוּ לְהוּ סַפְסַלֵּי אַסְּקִינְהוּ. אָמַר לָהֶן רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל: פְּרֵידָה אַחַת יֵשׁ לִי בֵּינֵיכֶם, וְאַתֶּם מְבַקְּשִׁים לְאַבְּדָהּ הֵימֶנִי? אֲחֲתוּהּ לְרַבִּי. אָמַר לָהֶן רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן קׇרְחָה: מִי שֶׁיֵּשׁ לוֹ אָב יִחְיֶה, וּמִי שֶׁאֵין לוֹ אָב יָמוּת? אֲחֲתוּהּ נָמֵי לְרַבִּי אֶלְעָזָר בְּרַבִּי שִׁמְעוֹן. חֲלַשׁ דַּעְתֵּיהּ, אָמַר: קָא חָשְׁבִיתוּ לֵיהּ כְּווֹתִי? עַד הָהוּא יוֹמָא כִּי הֲוָה אָמַר רַבִּי מִילְּתָא הֲוָה מְסַיַּיע לֵיהּ רַבִּי אֶלְעָזָר בְּרַבִּי שִׁמְעוֹן: מִכָּאן וְאֵילָךְ כִּי הֲוָה אָמַר רַבִּי ״יֵשׁ לִי לְהָשִׁיב״, אָמַר לֵיהּ רַבִּי אֶלְעָזָר בְּרַבִּי שִׁמְעוֹן: כָּךְ וְכָךְ יֵשׁ לְךָ לְהָשִׁיב, זוֹ הִיא תְּשׁוּבָתְךָ. הַשְׁתָּא הִיקַּפְתָּנוּ תְּשׁוּבוֹת חֲבִילוֹת שֶׁאֵין בָּהֶן מַמָּשׁ. חֲלַשׁ דַּעְתֵּיהּ דְּרַבִּי. אֲתָא אֲמַר לֵיהּ לַאֲבוּהּ. אֲמַר לֵיהּ: בְּנֵי, אַל יֵרַע לָךְ, שֶׁהוּא אֲרִי בֶּן אֲרִי וְאַתָּה אֲרִי בֶּן שׁוּעָל. הַיְינוּ דְּאָמַר רַבִּי: שְׁלֹשָׁה עִנְוְותָנִין הֵן, וְאֵלּוּ הֵן: אַבָּא,ואפילו הכי - דאמר רבי אלעזר ברבי שמעון לעיל ספיקות שלכם כך: לא סמיך - דעתיה אהכי מלבקש רחמים ומחילה ביסורין שמא חטא באחד מן הצדיקים: באורתא הוו מייכין ליה שיתין נמטי - בערב היו מקפלין תחתיו במשכבו ס' לבדים שקורין פלשט"ר: משיכלי - כמין עריבות קטנות שמשתמשין בהן מים ושופכין ובלשון לע"ז קונקר"י: ונגדי מתותיה שיתין משיכלי דמא וכיבא - ומושכין מתחתיו ששים עריבות מלאות דם כאב דם לקוי שהלבין שזבו ממנו משחין שבא עליו: מיני לפדא - מיני מאכל שעושים מתאנים: אמר להו - למכאוביו: ביטול תורה - שהיה עוסק בגירסתו תמיד בביתו: את מייתת להו עליך - אתה מביאן עליך: כלית ממון - במאכל ורקבון בגדים: ספונאי - יורדי הים באניות: עיילו ליה שיתין עבדי - לפי שעמד עליהן נחשול של ים והתפללו להנצל בזכותו של ר"א וניצולו בזכותו וכשעלו מן הים שלחו לו דורון: אמרה לה - אשתו לברתא: בקי באבוך - בדקי באבוך מהו עושה בקי לשון בקיאות וידיעה: אמר - ר' אלעזר לבתו זילי אמרי: שלנו - עושר גדול משלהם: היתה כאניות סוחר - על התורה נאמר: וברי - ונתחזק: נפק לבי מדרשא - אותו היום שלא עיכבתו אשתו: שיתין מיני דמא - שהראו לו הנשים לראות אם דם נדה הוא אם דם טהור דקיימא לן נדה (דף יט.) חמשה דמים הן טמאים באשה ושאר מראות דמים טהורין: טהרינהו - להזקק לבעליהן בלא טבילה: יהיו כולן זכרים - יתעברו כולן הלילה זכרים: רשעה זו - מלכות הרשעה שמינתהו תופש גנבים ולא בא לבית המדרש תמיד להראות לו הנשים את דמן ל"א על אשתו שעיכבתו מלבא לבית המדרש שנים רבות: דרתחי עלי - על שנלקחין גנבים על ידי והיו להם קרובין: אגניין בעיליתאי - השכיבני בעלייתי: במזייה - בשערו: ביניתא - שער: ריחשא - תולעת: חלש דעתאי - דאגתי שמא מעתה יסריח וירקיב: כולי האי - משנודע לבריות שאינו חי ולא נקבר. אין זה כבודו: פרידה - גוזל אחד: יש לי ביניכם - אביו היה: עכבריא - שם מקום שסמוך לעירו: לבני בירי - שם כפר אחד שהיו קרובין: עכנא - נחש: דהדרא ליה מערה - הקיפה את המערה כעין גלגל וזנבה אצל פיה: פתחי פיך - הרחיבי זנבך מעל פיך ליתן מקום ליכנס: לדבר באשתו - שתנשא לו: תמן אמרי - בארץ ישראל אומרים המשל הזה על כגון זה: באתרא דמריה תלא זייניה כולבא רעיא קולתיה תלא - יתד שהיה הגבור רגיל לתלות בו כלי זיינו הנבל הרועה תרמילו תלה בולז"א בלע"ז: בתורה - מיהת לדבריך הוא גדול ממך בתורה אנא לא ידענא אלא שפיך ענה בך: אבל במעשים טובים - אני יודעת שהוא גדול ממך דהא קביל עליה יסורים: רשב"ג - אביו של רבי: ורבי יהושע ב"ק - ורבנן טובא בהדייהו אלא ששניהם גדולי הדור: אמרי רבנן - דבי מדרשא דיתבי אספסלי: פרידה אחת - בן אחד: לאבדה הימני - שמא תשלוט בו עין רעה: שאין לו אב - דנח נפשיה דר"ש בן יוחי:שתין ספני - מפרש במדרש שעמד עליהם נחשול שבים לטבעם ונדרו לו ושקט הרוח: