מנחותקב:
טוען את הדף…
יִרְעֶה עַד שֶׁיִּסְתָּאֵב וְיִמָּכֵר וְיִפְּלוּ דָּמָיו לִנְדָבָה. רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר: יַקְרִיב, שֶׁאִם אֵינוֹ בָּא עַל חֵטְא זֶה הֲרֵי הוּא בָּא עַל חֵטְא אַחֵר. מִשֶּׁנִּשְׁחַט, נוֹדַע לוֹ – הַדָּם יִשָּׁפֵךְ, וְהַבָּשָׂר יִשָּׂרֵף. נִזְרַק הַדָּם – הַבָּשָׂר יֵאָכֵל, וְרַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר: אֲפִילּוּ הַדָּם בַּכּוֹס – יִזָּרֵק וְהַבָּשָׂר יֵאָכֵל. וְאָמַר רָבָא: רַבִּי יוֹסֵי בְּשִׁיטַת רַבִּי שִׁמְעוֹן אֲמָרָהּ, דְּאָמַר: כׇּל הָעוֹמֵד לִזְרוֹק – כְּזָרוּק דָּמֵי. מִידֵּי הוּא טַעְמָא? אָמְרִי בְּמַעְרְבָא מִשְּׁמֵיהּ דְּרַבִּי יוֹסֵי בַּר חֲנִינָא: הַיְינוּ טַעְמָא דְּרַבִּי יוֹסֵי, דְּקָסָבַר כְּלֵי שָׁרֵת מְקַדְּשִׁין אֶת הַפְּסוּלִין לְכַתְּחִילָּה לִיקְרַב. אֲמַר לֵיהּ רַב אָשֵׁי לְרַב כָּהֲנָא: מִדְּאָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן כׇּל הָעוֹמֵד לִזְרוֹק כְּזָרוּק דָּמֵי, כׇּל הָעוֹמֵד לִשְׂרוֹף נָמֵי כְּשָׂרוּף דָּמֵי – נוֹתָר וּפָרָה אַמַּאי מִטַּמְּאִין טוּמְאַת אֳכָלִין? עַפְרָא בְּעָלְמָא נִינְהוּ! אֲמַר לֵיהּ: חִיבַּת הַקּוֹדֶשׁ מַכְשַׁרְתָּן. אֲמַר לֵיהּ רָבִינָא לְרַב אָשֵׁי: נְהִי דְּמַהְנְיָא לְהוּ חִיבַּת הַקּוֹדֶשׁ לְאִיפְּסוֹלֵי דְּגוּפֵיהּ, לִיקְּרוֹיֵי טָמֵא נָמֵי, לְמִימְנֵי בֵּיהּ רִאשׁוֹן וְשֵׁנִי? תִּפְשׁוֹט דְּבָעֵי רֵישׁ לָקִישׁ: צָרִיד שֶׁל מְנָחוֹת, מוֹנִין בּוֹ רִאשׁוֹן וְשֵׁנִי, אוֹ אֵין מוֹנִין בּוֹ רִאשׁוֹן וְשֵׁנִי? כִּי מִיבַּעְיָא לֵיהּ לְרֵישׁ לָקִישׁ – דְּאוֹרָיְיתָא, כִּי קָאָמְרִינַן – דְּרַבָּנַן. מַתְנִי׳ הָאוֹמֵר ״הֲרֵי עָלַי בְּמַחֲבַת״ וְהֵבִיא בְּמַרְחֶשֶׁת, ״בְּמַרְחֶשֶׁת״ וְהֵבִיא בְּמַחֲבַת – מַה שֶּׁהֵבִיא הֵבִיא, וִידֵי חוֹבָתוֹ לֹא יָצָא. ״זוֹ לְהָבִיא בְּמַחֲבַת״, וְהֵבִיא בְּמַרְחֶשֶׁת; ״בְּמַרְחֶשֶׁת״, וְהֵבִיא בְּמַחֲבַת – הֲרֵי זוֹ פְּסוּלָה. הָאוֹמֵר: ״הֲרֵי עָלַי שְׁנֵי עֶשְׂרוֹנוֹת לְהָבִיא בִּכְלִי אֶחָד״, וְהֵבִיא בִּשְׁנֵי כֵּלִים, ״בִּשְׁנֵי כֵּלִים״, וְהֵבִיא בִּכְלִי אֶחָד – מַה שֶּׁהֵבִיא הֵבִיא, וִידֵי חוֹבָתוֹ לֹא יָצָא. ״אֵלּוּ בִּכְלִי אֶחָד״, וְהֵבִיא בִּשְׁנֵי כֵּלִים; ״בִּשְׁנֵי כֵּלִים״, וְהֵבִיא בִּכְלִי אֶחָד – הֲרֵי אֵלּוּ פְּסוּלִין. ״הֲרֵי עָלַי שְׁנֵי עֶשְׂרוֹנוֹת לְהָבִיא בִּכְלִי אֶחָד״, וְהֵבִיא בִּשְׁנֵי כֵּלִים, אָמְרוּ לוֹ: ״בִּכְלִי אֶחָד נָדַרְתָּ״. הִקְרִיבָן בִּשְׁנֵי כֵּלִים – פְּסוּלִין, בִּכְלִי אֶחָד – כְּשֵׁרִין. ״הֲרֵי עָלַי שְׁנֵי עֶשְׂרוֹנוֹת לְהָבִיא בִּשְׁנֵי כֵּלִים״, וְהֵבִיא בִּכְלִי אֶחָד, אָמְרוּ לוֹ: ״בִּשְׁנֵי כֵּלִים נָדַרְתָּ״. הִקְרִיבָן בִּשְׁנֵי כֵּלִים – כְּשֵׁרִין, נְתָנוֹ לִכְלִי אֶחָד – כִּשְׁתֵּי מְנָחוֹת שֶׁנִּתְעָרְבוּ. גְּמָ׳ וּצְרִיכָא. דְּאִי אַשְׁמְעִינַן הָךְ קַמַּיְיתָא, מִשּׁוּם דְּאָמַר ״בְּמַחֲבַת״ וְקָא מַיְיתֵי בְּמַרְחֶשֶׁת, אֲבָל הָכָא דְּאִידֵּי וְאִידֵּי בְּמַחֲבַת, וְאִידֵּי וְאִידֵּי בְּמַרְחֶשֶׁת, אֵימָא יְדֵי נִדְרוֹ נָמֵי יָצָא. וְאִי אַשְׁמְעִינַן הָךְ, מִשּׁוּם דְּקָא פָּלֵיג לַהּוֹ, אֲבָל הָתָם דְּלָא פָּלֵיג בֵּיהּ – אֵימָא לָא. צְרִיכָא. תָּנוּ רַבָּנַן: מַה שֶּׁהֵבִיא – הֵבִיא, וִידֵי נִדְרוֹ לֹא יָצָא. רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר: אַף יְדֵי נִדְרוֹ נָמֵי יָצָא. זוֹ לְהָבִיא בְּמַחֲבַת – וְהָא תַּנְיָא: לֹא קִידְּשׁוּם כְּלֵי שָׁרֵת? אָמַר אַבָּיֵי: לֹא קִידְּשׁוּם לִיקְרַב, אֲבָל קִידְּשׁוּם לִיפָּסֵל. וְאָמַר אַבָּיֵי: לֹא שָׁנוּירעה עד שיסתאב - בכריתות (דף כג:) בגמ' מפרש טעמא דרבנן מתוך שלבו נוקפו גמר ומקדיש לה: רבי אליעזר אומר יקריב - ואזיל לטעמיה דאמר בכריתות (דף כה.) מתנדב אדם אשם תלוי בכל יום: ישפוך לארץ והבשר ישרף - דחולין שנשחטו בעזרה היא: נזרק הדם - ואחר כך נודע לו הבשר יאכל לכהנים שעל הספק באה מתחילתה ובשעת כפרתה דהיינו זריקה אכתי ספק היה וכיפרה ספיקה והלכה לה הכי מפרש בכריתות: כזרוק דמי - וקשיא לרב אשי ורב נחמן דהא הכא אף על גב דלא זריק שרי ליה למזרקיה ולמיכליה דאוכלא היתירא חשיב ליה משנראה לזריקה אלמא לענין שינוי אוכלא אמרינן אי בעי זריק: מידי הוא טעמא - כלומר וכי טעמא דרבי יוסי משום דכזרוק דמי: כלי שרת - כגון האי כוס שנתקבל בו הדם מקדשין את הפסולין שאינן פסולין לגמרי אלא כה"ג ליקרב: כל העומד ליזרק וכו' - למאי דס"ד מעיקרא רבי יוסי בשיטת רבי שמעון אמרה נקיט לה: צריד של מנחות - כדאמרינן לענין שופר (ר"ה דף כז:) צריד או עבה קצת מן הסולת שלא נגע בשמן ולא הוכשר ונגע בו שרץ מונין בו ראשון ושני וכו' צריד לשון יובש: כי קמבעי' ליה דאורייתא - אי מונין בו ראשון ושני דאוריי' שישרפו את השני או לא והכי קמיבעיא ליה דקיימא לן (זבחים דף לד.) והבשר לרבות עצים ולבונה דלאו בני טומאה נינהו אלא משום חיבת הקדש אלמא חיבת הקדש דאורייתא: מונין ראשון ושני - לשרוף גם את השני או אין מונין בו מדאורייתא: כי קאמרי' - לעיל דמטמא טומאת אוכלין דמשמע אפילו למנות ראשון ושני מדרבנן דתולין את השני אם קדש הוא דאין שורפין קדשים על טומאה דרבנן: מתני' מה שהביא - דאימר לא לשם נדרו הביאה אלא נדבה אחרת היא: זו להביא במחבת - שהיה עשרון סלת מונח לפניו ואמר זו להביא במחבת כו' הרי זו פסולה דקבעה כלי שהזכיר בה ואין יכול לשנותה לכלי אחר: אלו להביאם בכלי אחד והביא בשני כלים - והפריש שני קמצים והוא לא נדר אלא קומץ אחד ועוד שמנחה חסירה היא בכל כלי וכלי והיכא דנדר בשני כלים והביא בכלי אחד הויא מנחה יתירה ומיעט בקמצים שהוא נדר לשם שתי קמיצות ולא קמץ אלא אחד: אמרו לו בכלי אחד נדרת - ולא חש לדבריהם והקריבן בשני כלים פסולים אע"ג דלא אמר אלו להביא בכלי אחד דהשתא ליכא למימר לשם נדבה אחרת מייתי לה דכיון דאמרו ליה בכלי אחד נדרת הוה ליה למימר להו אנא לשם נדר אחרינא מייתינא לה: כשתי מנחות שנתערבו - כדאמרינן בהקומץ [רבה] (לעיל מנחות דף כג.) אם יכול לקמוץ מזו בפני עצמה ומזו בפני עצמה כשרות ואם לאו פסולות והא דקתני נמי לעיל אלו להביא בשני כלים והביא בכלי אחד פסול כגון שאין יכול לקמוץ מכל אחת בפני עצמה: גמ' וצריכא דאי אשמעינן קמייתא - הרי עלי במחבת והביא במרחשת דלא יצא ידי נדרו: אבל - בשני כלים והביא בכלי אחד דבאותו כלי שנדר הביא אם מחבת מחבת ואם מרחשת מרחשת אימא ידי נדרו נמי יצא: אידי ואידי - כלי שנדר ושהביא: משום דקא פליג לה - שחולק מנחה גדולה לשתי מנחות קטנות שנדר בכלי אחד והביא בשני כלים: ר"ש - אכולה מתניתין פליג דקסבר קביעותא דמנא לאו כלי הוא: והא תניא לא קידשום - אותן כלי שרת שהביאן בו וכיון דלא קידשום אמאי פסולות הא מצי לאהדורינהו ולאיתויי באותן כלים שנדר: לא שנו - דזו להביא במחבת והביא במרחשת פסולה:כי קאמרינן דרבנן. תימה בפרק אור לי"ד (פסחים כ.) דקאמר האי בשר דאיתכשר במאי כו' אלא בחיבת הקודש תפשוט דבעי ר"ש [בן לקיש] אמאי לא משני כי הכא דר"ש בן לקיש מיבעי לי' דאוריית' כי קאמר הכא דרבנן וי"ל דרוצה לתרץ שם אפי' לרב יוסף דאמר בפ"ב דחולין (דף לו:) לר"ש בן לקיש נמי עשאוהו כהכשר מים דרבנן משמע דקסבר דמיבעי' ליה דרבנן ולדידיה ה"נ דתיפשוט מהכא כי היכי דפשיט לי' התם: כשתי מנחות שנתערבו. ואמרינן בהקומץ רבה (לעיל מנחות כג.) אם יכול לקמוץ מזו בפני עצמה ומזו בפני עצמה כשרות ואם לאו פסולות והא דקתני נמי לעיל אלו להביא בשני כלים והביא בכלי אחד פסולה כגון דלא יכול לקמוץ מכל אחת בפני עצמה כך פי' בקו' ועוד י"ל דהכא מיירי כגון שאמרו לו בשתי כלים נדרת והקריבן בשתי כלים וחזר ונתנן בכלי אחד וקמ"ל דאף ע"פ שמתחילה הביא בכלי אחד מ"מ הויא לה השתא כשתי מנחות שנתערבו: