מנחותמא.
טוען את הדף…
וְהַגָּדוֹל יוֹצֵא בָּהּ דֶּרֶךְ עֲרַאי – חַיֶּיבֶת בְּצִיצִית, אֵין הַקָּטָן מִתְכַּסֶּה בּוֹ רֹאשׁוֹ וְרוּבּוֹ, אַף עַל פִּי שֶׁהַגָּדוֹל יוֹצֵא בָּהּ עֲרַאי – פְּטוּרָה, וְכֵן לְעִנְיַן כִּלְאַיִם. וְהָוֵינַן בַּהּ: מַאי ״וְכֵן לְעִנְיַן כִּלְאַיִם״? אִילֵּימָא וְכֵן לְעִנְיַן אִיסּוּרָא דְכִלְאַיִם, וְהָא אֲנַן תְּנַן: אֵין עֲרַאי בְּכִלְאַיִם! וְאָמַר רַב נַחְמָן בַּר יִצְחָק: וְכֵן לְעִנְיַן סָדִין בְּצִיצִית. אֶלָּא מַאי פְּטוּרָה – הֵטִיל לַמּוּטֶלֶת. וְהָא אַמְרַהּ רַבִּי זֵירָא חֲדָא זִימְנָא? חֲדָא מִכְּלָל דַּחֲבֶירְתָּהּ אִיתְּמַר. תָּנוּ רַבָּנַן: טַלִּית כְּפוּלָה חַיֶּיבֶת בְּצִיצִית, וְרַבִּי שִׁמְעוֹן פּוֹטֵר, וְשָׁוִין שֶׁאִם כְּפָלָהּ וּתְפָרָהּ – שֶׁחַיֶּיבֶת. תְּפָרָהּ, פְּשִׁיטָא! לָא צְרִיכָא דְּנַקְטַהּ בְּסִיכֵּי. רַבָּה בַּר הוּנָא אִיקְּלַע לְבֵי רָבָא בַּר רַב נַחְמָן, חַזְיֵיהּ דַּהֲוָה מִיכַּסֵּי טַלִּית כְּפוּלָה, וּרְמֵי לֵיהּ חוּטֵי עִילָּוֵי כְּפֵילָא. אִיפְּשִׁיטָא, וַאֲתָא חוּטָא וְקָם לַהֲדֵי רֵישֵׁיהּ. אֲמַר לֵיהּ: לָאו הַיְינוּ כָּנָף דִּכְתַב רַחֲמָנָא בְּאוֹרָיְיתָא! אֲתָא שַׁדְיַיהּ, אִיכַּסִּי גְּלִימָא אַחֲרִיתִי. אֲמַר לֵיהּ: מִי סָבְרַתְּ חוֹבַת גַּבְרָא הוּא? חוֹבַת טַלִּית הוּא, זִיל רְמִי לַהּ. לֵימָא מְסַיַּיע לֵיהּ: חֲסִידִים הָרִאשׁוֹנִים, כֵּיוָן שֶׁאָרְגוּ בָּהּ שָׁלֹשׁ – הָיוּ מְטִילִין בָּהּ תְּכֵלֶת. שָׁאנֵי חֲסִידִים, דְּמַחְמְרִי אַנַּפְשַׁיְיהוּ. וּפְלִיגָא דְּמַלְאֲכָא, דְּמַלְאֲכָא אַשְׁכְּחֵיהּ לְרַב קַטִּינָא דְּמִיכַּסֵּי סְדִינָא, אֲמַר לֵיהּ: קַטִּינָא, קַטִּינָא! סְדִינָא בְּקַיְיטָא וְסַרְבָּלָא בְּסִיתְוָא, צִיצִית שֶׁל תְּכֵלֶת מָה תְּהֵא עָלֶיהָ? אֲמַר לֵיהּ: עָנְשִׁיתוּ אַעֲשֵׂה? אֲמַר לֵיהּ: בִּזְמַן דְּאִיכָּא רִיתְחָא עָנְשִׁינַן. אִי אָמְרַתְּ בִּשְׁלָמָא חוֹבַת גַּבְרָא הוּא – הַיְינוּ דְּמִחַיַּיב דְּלָא קָא רָמֵי, אֶלָּא אִי אָמְרַתְּ חוֹבַת טַלִּית הוּא – הָא לָא מִיחַיְּיבָא! אֶלָּא מַאי חוֹבַת גַּבְרָא הוּא? נְהִי דְּחַיְּיבֵיהּ רַחֲמָנָא כִּי מִיכַּסֵּי טַלִּית דְּבַת חִיּוּבָא, כִּי מִיכַּסֵּי טַלִּית דְּלָאו בַּת חִיּוּבָא הִיא, מִי חַיְּיבֵיהּ רַחֲמָנָא? אֶלָּא הָכִי קָאָמַר לֵיהּ: טַצְדְּקֵי לְמִיפְטַר נַפְשָׁךְ מִצִּיצִית? אָמַר רַב טוֹבִי בַּר קִיסְנָא אָמַר שְׁמוּאֵל: כְּלֵי קוּפְסָא חַיָּיבִין בְּצִיצִית, וּמוֹדֶה שְׁמוּאֵל בְּזָקֵן שֶׁעֲשָׂאָהּ לִכְבוֹדוֹ שֶׁפְּטוּרָה. מַאי טַעְמָא? ״אֲשֶׁר תְּכַסֶּה בָּהּ״ אָמַר רַחֲמָנָא, הַאי לָאו לְאִיכַּסּוֹיֵי עֲבִידָא. בְּהָהִיא שַׁעְתָּא, וַדַּאי רָמֵינַן לֵיהּ, מִשּׁוּם ״לֹעֵג לָרָשׁ חֵרֵף עֹשֵׂהוּ״. אָמַר רַחֲבָה אָמַר רַבִּי יְהוּדָה: טַלִּית שֶׁנִּקְרְעָה חוּץ לְשָׁלֹשׁ – יִתְפּוֹר, תּוֹךְ שָׁלֹשׁ – לֹא יִתְפּוֹר. תַּנְיָא נָמֵי הָכִי: טַלִּית שֶׁנִּקְרְעָה, חוּץ לְשָׁלֹשׁ – יִתְפּוֹר, תּוֹךְ שָׁלֹשׁ – רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר: לֹא יִתְפּוֹר, וַחֲכָמִים אוֹמְרִים: יִתְפּוֹר. וְשָׁוִין שֶׁלֹּא יָבִיא אֲפִילּוּ אַמָּה עַל אַמָּה מִמָּקוֹם אַחֵר וּבָהּ תְּכֵלֶת, וְתוֹלֶה בָּהּ. וְשָׁוִין שֶׁמֵּבִיא תְּכֵלֶת מִמָּקוֹם אַחֵר וְתוֹלֶה בָּהּ,והגדול יוצא בה עראי - שאינו בוש לצאת בה לשוק: אילימא וכן לענין איסורא דכלאים - דאי אין קטן מתכסה בה אין בה משום כלאים אם נארג בה כלאים: והתנן אין עראי בכלאים - כלומר אין דין עראי בכלאים שאע"פ שאין הגדול יוצא בה עראי יש בה משום כלאים אם נארג בה כלאים: ואמר רב נחמן - מאי וכן לענין כלאים וכן לענין סדין בציצית אלמא ציצית בטלית שאין בה שיעור יש בה משום כלאים: אלא מאי פטורה - דקאמר לעיל ואפילו בטלית פטורה כגון הטיל למוטלת דכי שריא רחמנא כלאים בציצית לגמרי אישתרו: חדא זימנא - לעיל הטיל למוטלת כשרה וכיון דמתכשרא בהנך בתראי וכל שכן בקמאי אי הוה פסיק לבתראי פשיטא דאין בה משום כלאים דהא כולה ציצית מיקרו: חדא מכלל חברתה איתמר - מכלל דהטיל למוטלת כשרה איתמר הך דכלאים: טלית כפולה - שהיתה ארוכה כשתים וכפלה: ורבי שמעון פוטר - שאם תפשט נמצאת ציציות באמצעיתה: שאם תפרה חייבת - דלא תפשט: דנקטה בסיכי - ברוק"ש ל"א תפירה רחבה בשטי"ר וקשיא לי הא דאמר בסוף הקומץ (לעיל מנחות לז: ע"ש) האי מאן דחייטיה לגלימא כו': איפשיט - הטלית היו ציצית באמצעיתה שהיתה רחבה כפלים בקומתו והיתה כפולה והכפל מוטל על ראשו ושני הראשין של טלית למטה מאחוריו ושתי ציציות היו בקרן האחד ושנים בשני ראשי הכפל מקום שארכו כלה וכשנפשטה היה חבוי כולו בה ונמצאו שתי ציציות של כפל באמצע הטלית כנגד ראשו של רבא: לאו היינו כנף - דהא באמצעיתה עומדין: מי סברת חובת גברא הוא - לקיים מצות ציצית באחת מהן דתיפטר בהך אחריתי: חובת טלית הוא - ואפילו עשר יש לך טעונות ציצית: מסייע ליה - דחובת טלית הוא: הראשונים כו' - ואי חובת גברא הוא למה לה ציצית עד שיתכסה בה: ופליגא דמלאכא - דרבה בר רב הונא דהמלאך אומר דחובת גברא היא: דמיכסי סדינא - דלא הוה ליה ציצית כדאמרינן לעיל משום כסות לילה: סרבלא - כגון אותן שלנו שהן עגולין ואין לה אלא שני כנפים [למטה] דפטורה מציצית: [סרבלא - מנט"ל בלע"ז]: הא לא מיחייבא - הן טלית דסדין ודסרבלא ומאי איכפת ליה: נהי דחייביה רחמנא - כי מיכסי טלית בת חיובא הראוי לציצית חייביה רחמנא לגברא לאהדורי בתר טלית דחיובא ולאכסויי בה מי [חייביה]: אלא הכי קאמר ליה טצדקי למיפטר עצמך מציצית - תבקש תחבולות לפטור עצמך מציצית. טצדקי תחבולות וחבירו בבבא קמא בפרק הכונס (בבא קמא דף נו.) כל טצדקי דאית לה למיעבד עבדה: כלי קופסא - טליתות הראויין לציצית אף על פי שמקופלת ומונחת בקופסא חייבת בציצית דהואיל ועומדת היא להתכסות בה אשר תכסה בה קרינא ביה: לכבודו - לתכריכין: בההיא שעתא - כשלובשין אותו למת: ודאי רמינן ליה - מטילין ביה ציצית דאי לא רמינא דמי כליעוג כלומר איפטר ליה ממצות: חוץ לשלש - למעלה משלש אצבעות משפת הכנף: יתפור - ולא חיישינן דילמא פייש מידי מן חוט התפירה ויניחם ויוסיף עליו עד ד' חוטים לשם ציצית ואיכא תעשה ולא מן העשוי דהא חוץ לג' לא חזו לתלות ציצית כדאמרינן לקמן: בתוך שלש - הראוי להניח שם ציצית: לא יתפור - דהכא חיישינן להכי כדפרישנא: ממקום אחר - מטלית אחרת ויש בה תכלת ותולה בה משום דעל כנפי בגדיהם בעינן וכנף זה לא היה מבגד זה בשעת עשיה: ושוין שמביא תכלת - מתיר ציצית מטלית אחרת ותולה בה דהכא ליכא ולא מן העשוי דהא צריך לחזור ולכורכה ולתקנה כאן כבתחילה:חדא מכלל דחבירתה איתמר. פירש בקונט' בתרייתא מכלל דקמייתא ואיפכא נראה דבתרייתא משמיה דשמואל קאמר לה: ענשיתו [אעשה. כי האי] [שאין אדם חייב] לקנות טלית המחוייב אם אין (לו) אבל עשה גמור אפילו בית דין שלמטה היו מכין אותו עד שתצא נפשו: הכי קאמר ליה טצדקי למפטר נפשך מציצית. ומ"מ אי לאו חובת גברא לא שייך למיענש עליה כיון דלית ליה ובקונטרס גרס אלא ומשמע דלא מוכח מידי: רמינן ליה. פירשתי בפרק בתרא דנדה (דף סא:):