זבחיםקח.
טוען את הדף…
רֹאשׁ בֶּן יוֹנָה שֶׁאֵין בּוֹ כְּזַיִת, וּמֶלַח מַשְׁלִימוֹ לִכְזַיִת; מַהוּ? אֲמַר לֵיהּ רָבָא מִפַּרְזִקְיָא לְרַב אָשֵׁי: לָאו הַיְינוּ פְּלוּגְתַּיְיהוּ דְּרַבִּי יוֹחָנָן וְרֵישׁ לָקִישׁ? תִּיבְּעֵי לְרַבִּי יוֹחָנָן, וְתִיבְּעֵי לְרֵישׁ לָקִישׁ; תִּיבְּעֵי לְרַבִּי יוֹחָנָן – עַד כָּאן לָא קָאָמַר רַבִּי יוֹחָנָן הָתָם, אֶלָּא עֶצֶם – דְּמִינָא דְּבָשָׂר הוּא; אֲבָל מֶלַח, דְּלָאו מִינָא דְּבַר יוֹנָה הוּא – לָא. תִּיבְּעֵי לְרֵישׁ לָקִישׁ – עַד כָּאן לָא קָאָמַר רֵישׁ לָקִישׁ הָתָם, אֶלָּא דְּאִי פָּרֵישׁ מִינֵּהּ לָאו מִצְוָה לְאַסּוֹקֵי; אֲבָל הָכָא, דְּאִי פָּרֵישׁ מִצְוָה לְאַסּוֹקֵי – לָא. אוֹ דִלְמָא לָא שְׁנָא? תֵּיקוּ. רַבִּי יוֹסֵי הַגְּלִילִי אוֹמֵר כּוּ׳. הֵשִׁיב רַבִּי תַּחַת רַבִּי יוֹסֵי הַגְּלִילִי: מָה לְשׁוֹחֵט בִּפְנִים וּמַעֲלֶה בַּחוּץ – שֶׁהָיְתָה לוֹ שְׁעַת הַכּוֹשֶׁר; תֹּאמַר בְּשׁוֹחֵט חוּץ וּמַעֲלֶה בַּחוּץ – שֶׁלֹּא הָיְתָה לוֹ שְׁעַת הַכּוֹשֶׁר?! הֵשִׁיב רַבִּי אֶלְעָזָר בְּרַבִּי שִׁמְעוֹן תַּחַת רַבִּי יוֹסֵי הַגְּלִילִי: מָה לְשׁוֹחֵט בִּפְנִים וּמַעֲלֶה בַּחוּץ – שֶׁכֵּן קוֹדֶשׁ מְקַבְּלוֹ; תֹּאמַר בְּשׁוֹחֵט בַּחוּץ – שֶׁאֵין קוֹדֶשׁ מְקַבְּלוֹ?! מַאי בֵּינַיְיהוּ? אָמַר זְעֵירִי: שְׁחִיטַת לַיְלָה אִיכָּא בֵּינַיְיהוּ. רַבָּה אָמַר: קַבָּלָה בִּכְלִי חוֹל אִיכָּא בֵּינַיְיהוּ. טָמֵא שֶׁאָכַל בֵּין קוֹדֶשׁ כּוּ׳. שַׁפִּיר קָאָמְרִי לֵיהּ רַבָּנַן לְרַבִּי יוֹסֵי הַגְּלִילִי! אָמַר רָבָא: כֹּל הֵיכָא דְּנִטְמָא טוּמְאַת הַגּוּף וְאַחַר כָּךְ נִטְמָא בָּשָׂר – דְּכוּלֵּי עָלְמָא לָא פְּלִיגִי דְּחַיָּיב, שֶׁכֵּן טוּמְאַת הַגּוּף בְּכָרֵת. כִּי פְּלִיגִי – כְּשֶׁנִּטְמָא בָּשָׂר וְאַחַר כָּךְ נִטְמָא הַגּוּף. דְּרַבָּנַן סָבְרִי אָמְרִינַן מִיגּוֹ, וְרַבִּי יוֹסֵי הַגְּלִילִי סָבַר לָא אָמְרִינַן מִיגּוֹ. וְרַבִּי יוֹסֵי – נְהִי דְּמִיגּוֹ לָא אָמְרִינַן; תֵּיתֵי טוּמְאַת הַגּוּף דַּחֲמִירָא, וְתָחוּל עַל טוּמְאַת בָּשָׂר! אָמַר רַב אָשֵׁי: מִמַּאי דְּטוּמְאַת הַגּוּף חֲמוּרָה? דִּלְמָא טוּמְאַת בָּשָׂר חֲמוּרָה, שֶׁכֵּן אֵין לָהּ טׇהֳרָה בַּמִּקְוֶה! מַתְנִי׳ חוֹמֶר בַּשְּׁחִיטָה מִבָּעֲלִיָּיה, וּבָעֲלִיָּיה מִבַּשְּׁחִיטָה. חוֹמֶר בַּשְּׁחִיטָה – שֶׁהַשּׁוֹחֵט לַהֶדְיוֹט חַיָּיב, וְהַמַּעֲלֶה לַהֶדְיוֹט פָּטוּר. חוֹמֶר בָּעֲלִיָּיה – שְׁנַיִם שֶׁאָחֲזוּ בְּסַכִּין וְשָׁחֲטוּ, פְּטוּרִים; אָחֲזוּ בְּאֵבֶר וְהֶעֱלוּ, חַיָּיבִין. הֶעֱלָה חָזַר וְהֶעֱלָה וְחָזַר וְהֶעֱלָה – חַיָּיב עַל כׇּל עֲלִיָּיה. דִּבְרֵי רַבִּי שִׁמְעוֹן. רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר: אֵינוֹ חַיָּיב אֶלָּא אַחַת. וְאֵינוֹ חַיָּיב עַד שֶׁיַּעֲלֶה לְרֹאשׁ הַמִּזְבֵּחַ. רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר: אֲפִילּוּ הֶעֱלָה עַל הַסֶּלַע אוֹ עַל הָאֶבֶן – חַיָּיב. גְּמָ׳ מַאי שְׁנָא הַמַּעֲלֶה לְהֶדְיוֹט דְּפָטוּר – דִּכְתִיב ״לַה׳״, בַּשְּׁחִיטָה נָמֵי הָכְתִיב ״לַה׳״! שָׁאנֵי הָתָם, דְּאָמַר קְרָא: ״אִישׁ אִישׁ״. גַּבֵּי הַעֲלָאָה נָמֵי כְּתִיב: ״אִישׁ אִישׁ״! מִיבְּעֵי לֵיהּ לִשְׁנַיִם שֶׁהֶעֱלוּ בְּאֵבֶר – חַיָּיבִין. אִי הָכִי, הָכָא נָמֵי מִיבְּעֵי לֵיהּ לִשְׁנַיִם שֶׁאָחֲזוּ בְּסַכִּין וְשָׁחֲטוּ – שֶׁחַיָּיבִין! שָׁאנֵי הָתָם, דְּאָמַר קְרָא: ״הָהוּא״ – אֶחָד וְלֹא שְׁנַיִם. אִי הָכִי, גַּבֵּי הַעֲלָאָה נָמֵי – הָא כְּתִיב ״הָהוּא״!ראש יונה - של עולת העוף והעלו בחוץ: מלח אי פריש מצוה לחזור ולמולחו כדכתיב (ויקרא ב) ולא תשבית מלח ברית: שעת הכושר - ליקרב בפנים: שכן קדש מקבלו - אע"פ שהוציאו אם חזר והכניסו והעלהו לא ירד כדאמרן בהמזבח מקדש (לעיל זבחים דף פד.) הלן והיוצא כו': שחיטת לילה איכא בינייהו - לרבי שחט בהמה בלילה בפנים והעלה בחוץ פטור שלא היתה לה שעת הכושר דבשחיטתה נפסלה לר"א חייב שהרי הקדש מקבלו שאם עלה לא ירד: רבה אמר קבלה בכלי חול איכא בינייהו - שעת הכושר ליכא קדש מקבלו איכא דכל שפסולו בקדש הקדש מקבלו: כל היכא דנטמא גופו של זה ואח"כ נטמא הבשר - ואפילו ע"י אחרים מודה ר' יוסי הגלילי דחייב כדאמרן מה לי על ידו מה לי ע"י אחרים דטעמא דר' יוסי משום דאין איסור חל על איסור הוא וכאן איסור טומאת הגוף קודם: כי פליגי בשנטמא בשר תחילה - ונאסר על זה משום טומאת בשר שאין חייבין עליו חטאת וכי הדר נטמא הגוף אית ליה לר' יוסי אין איסור טומאת הגוף חל על איסור זה ואע"ג דאיסור כולל הוא דאיכא למימר דמיגו דמיתסר בשאר חתיכות טהורות משום טומאת הגוף נתסר נמי בהך לא אמרינן האי מיגו הלכך אין ראיה מטמא שאכל את הטהור לכאן דהתם טומאת הגוף קדים: ורבנן סברי אמרינן מגו - ואיסור כולל חל על איסור אחר דהא דאמרינן אין איסור חל על איסור באיסורי דעלמא קאמרינן: נהי דלא אמרינן מגו - לחול איסור על איסור ואפילו הוא כולל מיהו הני מילי היכא דשניהן שוין אבל הכא תיתי טומאת הגוף דחמירא ותיחול בכולל על טומאת בשר דקילא דהכי אמרינן בשחיטת חולין בפרק גיד הנשה (חולין דף קא.) דרבי יוסי הגלילי לית ליה איסור חל על איסור אפילו ע"י כולל ובאיסור חמור אית ליה איסור חל על איסור כשהוא איסור כולל גבי אוכל גיד הנשה של עולה דאוקימנא כרבי יוסי הגלילי דקתני חייב שתים: מתני' השוחט קדשים בחוץ - לאכילת הדיוט חייב: והמעלה להדיוט פטור - משום העלאת חוץ וחייב משום עובד עבודת כוכבים ואם הזיד בעבודת כוכבים ושגג בהעלאת חוץ אינו מביא על שגגתו חטאת וטעמא מפרש בגמ': שנים שאחזו - בגמרא מפרש לה: העלה ונודע לו וחזר והעלה - מאותה בהמה עצמה ובגמרא מפרש פלוגתייהו: שיעלה לראש המזבח - שיבנה מזבח לשם כך ויעלה וטעמא מפרש בגמ': גמ' דכתיב לה' - ואל פתח אהל מועד לא יביאנו לעשות אותו לה' (ויקרא י״ז:ט׳) מכלל דבעושה לשם הכתוב מדבר: בשחיטת חוץ נמי כתיב - (שם) ואל פתח אהל מועד לא הביאו להקריב קרבן לה': איש איש - להביא איש ששחט לאיש: שאני התם - בשחיטה לא מצית למידרש איש איש לחייב שנים שאחזו בסכין ושחטו: דהא כתיב ההוא - וקא סלקא דעתך ונכרת האיש ההוא (שם):שחיטת לילה איכא בינייהו - לכאורה רבי ורבי אלעזר בר"ש סברי כר"ש דאמר בפרק המזבח מקדש (לעיל זבחים דף פד.) נשחטה בלילה אם עלתה לא תרד דהשתא קדש מקבלו ולא היתה לו שעת הכושר אבל לרבי יהודה דאמר אם עלתה תרד בין לרבי בין לרבי אלעזר בר"ש שחט בלילה בפנים והעלה בחוץ לא מבעיא (ליה) לרבי יוסי הגלילי דפטור אלא אפילו לרבנן נמי פטור כדמוכח בסוף פירקין (לקמן זבחים קיא:) גבי הא דתנן ר"ש אומר כל שחייבין עליו בחוץ חייבין על כיוצא בו בפנים שהעלה בחוץ ומפרש זעירי גופיה שחיטת בהמה בלילה איכא בינייהו וה"ק השוחט בהמה בלילה בפנים והעלה בחוץ פטור פירוש דאין מתקבל בפנים כר' יהודה דאמר אם עלה (לא) ירד שחט בחוץ והעלה בחוץ חייב אלמא דאפילו לרבנן דמחייבי שוחט בחוץ ומעלה בחוץ מודו בשוחט בלילה בפנים ומעלה בחוץ דפטור לר' יהודה וקצת תימה זעירי ורבה אמאי נקטי הכא שחיטת לילה וקבלה בכלי חול דהיינו כמו נשפך דמה דלא הוי אלא לר"ש דלרבי יהודה תרוייהו ירדו הוי להו למימר איכא בינייהו נשחטה חוץ לזמנו וחוץ למקומו דלכולי עלמא לא ירד דהרי קדש מקבלו ולא היתה לו שעת הכושר ושמא אגב דנקטי רבה וזעירי בסוף פירקין (שם) גבי פלוגתא דר"ש ורבנן שחיטת לילה וקבלה בכלי חול נקטי נמי הכא וצריך לדקדק לר' יהודה דאמר (לעיל זבחים דף פד.) ביצא דמה אם עלה ירד הרי זורק מקצת דמים בחוץ דחייב אע"ג דאין קדש מקבלו ושמא לרבי יהודה לא היה חייב והא דדרשינן מקרא לרבות הזורק דלמא בשחוטי חוץ ולא בשחוטי פנים מידי דהוה אשחיטת לילה בסוף פירקין אבל לרבי יוסי הגלילי אליבא דרבי יהודה ודאי לא משכחת לה זורק בחוץ דחייב ועוד נראה דהא דמיפטר לר' יהודה משום דאין קדש מקבלו היינו כשאין קדש מקבלו מחמת פסול אחר מלבד פסול זה שיצא לחוץ והעלהו וניחא נמי דמתני' מחייב הקומץ והלבונה והקטרת ומנחת כהנים שהעלן בחוץ אף על גב דאמרינן בריש המזבח (לעיל זבחים דף פג:) דמנחות לר"י הגלילי ירדו וכן נסכים הבאים עם הזבח דאמרינן לדברי כולן ירדו וברייתא דבסמוך (דף קט.) דמרבי פסולין לא חשיב נשחטה בלילה ונשפך דמה שמע מינה דרבי יהודה היא ולא מחייבי אהני משום דירדו ואפילו הכי מחייב אקומץ ומנחת נסכים וניסוך היין והמים והיינו טעמא כדפרישית וקצת קשה דלרבי יהודה אין מתיישב מה שהשיב ר' אלעזר בר"ש תחת ר"י הגלילי דאכתי תיקשי ליה אף הקומץ בפנים והעלה בחוץ כיון שהוציאו פסלו: רבנן סברי מיגו - באיסור כולל פליגי כדמפרש בסוף גיד הנשה (חולין דף קא.):