זבחיםנה:
טוען את הדף…
בְּמַאי קָא מִיפַּלְגִי? תַּנָּא קַמָּא סָבַר: תְּלָתָא קְרָאֵי כְּתִיבִי; חַד לְגוּפֵיהּ – דְּנִיבְעֵי פֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד, וְחַד לְהַכְשִׁיר צְדָדִין, וְחַד לִפְסוֹל צִידֵּי צְדָדִין. וְצָפוֹן לָא אִיצְטְרִיךְ קְרָא. וְרַבִּי אֱלִיעֶזֶר סָבַר: חַד לְגוּפֵיהּ – דְּנִיבְעֵי פֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד, וְחַד לְהַכְשִׁיר צָפוֹן, וְחַד לְהַכְשִׁיר צְדָדִין. וְצִידֵּי צְדָדִין לָא אִיצְטְרִיךְ קְרָא. מַאי שְׁנָא הָכָא – דִּכְתִיב: ״פֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד״, וּמַאי שְׁנָא הָתָם – דִּכְתִיב: ״לִפְנֵי אֹהֶל מוֹעֵד״? קָא מַשְׁמַע לַן כִּדְרַב יְהוּדָה אָמַר שְׁמוּאֵל; דְּאָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר שְׁמוּאֵל: שְׁלָמִים שֶׁשְּׁחָטָן קוֹדֶם שֶׁיִּפָּתְחוּ דַּלְתוֹת הַהֵיכָל – פְּסוּלִין, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וּשְׁחָטוֹ פֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד״ – בִּזְמַן שֶׁהוּא פָּתוּחַ, וְלֹא בִּזְמַן שֶׁהוּא נָעוּל. אִיתְּמַר נָמֵי, אָמַר מָר עוּקְבָא בַּר חָמָא אָמַר רַבִּי יוֹסֵי בְּרַבִּי חֲנִינָא: שְׁלָמִים שֶׁשְּׁחָטָן קוֹדֶם שֶׁיִּפָּתְחוּ דַּלְתוֹת הַהֵיכָל – פְּסוּלִין, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וּשְׁחָטוֹ פֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד״ – בִּזְמַן שֶׁפֶּתַח הַהֵיכָל פָּתוּחַ, וְלֹא בִּזְמַן שֶׁהוּא נָעוּל. בְּמַעְרְבָא מַתְנֵי הָכִי – אָמַר רַב יַעֲקֹב בַּר אַחָא אָמַר רַב אָשֵׁי: שְׁלָמִים שֶׁשְּׁחָטָן קוֹדֶם שֶׁיִּפָּתְחוּ דַּלְתוֹת הַהֵיכָל – פְּסוּלִים. וּבַמִּשְׁכָּן – קוֹדֶם שֶׁיַּעֲמִידוּ לְוִיִּם אֶת הַמִּשְׁכָּן, וּלְאַחַר שֶׁיְּפָרְקוּ לְוִיִּם אֶת הַמִּשְׁכָּן – פְּסוּלִים. פְּשִׁיטָא – מוּגָף, כְּנָעוּל דָּמֵי. וִילוֹן מַאי? אָמַר רַבִּי זֵירָא: הוּא עַצְמוֹ אֵין נַעֲשֶׂה אֶלָּא כְּפֶתַח פָּתוּחַ. גּוּבְהָא מַאי? תָּא שְׁמַע: דְּתַנְיָא, רַבִּי יוֹסֵי בְּרַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: שְׁנֵי פִּשְׁפָּשִׁין הָיוּ בְּבֵית הַחֲלִיפוֹת, וְגוֹבְהָן שְׁמֹנָה; כְּדֵי לְהַכְשִׁיר אֶת הָעֲזָרָה כּוּלָּהּ לַאֲכִילַת קׇדְשֵׁי קָדָשִׁים, וְלִשְׁחִיטַת קָדָשִׁים קַלִּים. מַאי, לָאו דְּאִיכָּא קַמַּיְיהוּ שְׁמוֹנֶה? לָא; דְּגָבְהוּ נִינְהוּ שְׁמוֹנֶה. מֵיתִיבִי: כׇּל הַשְּׁעָרִים שֶׁהָיוּ שָׁם – גּוֹבְהָן עֶשְׂרִים אַמָּה, וְרוֹחְבָּן עֶשֶׂר אַמָּה! פִּשְׁפָּשִׁין שָׁאנֵי. וְהָאִיכָּא צְדָדִין! דִּמְעַיֵּיל לְהוּ בְּקֶרֶן זָוִית. אֲחוֹרֵי בֵּית הַכַּפּוֹרֶת מַאי? תָּא שְׁמַע, דְּאָמַר רָמֵי בַּר רַב יְהוּדָה אָמַר רַב: לוּל קָטָן הָיָה אֲחוֹרֵי בֵּית הַכַּפּוֹרֶת, גָּבוֹהַּ שְׁמוֹנֶה אַמּוֹת; כְּדֵי לְהַכְשִׁיר אֶת הָעֲזָרָה לַאֲכִילַת קׇדְשֵׁי קָדָשִׁים, וְלִשְׁחִיטַת קָדָשִׁים קַלִּים. וְהַיְינוּ דִּכְתִיב: ״שְׁנַיִם לַפַּרְבָּר״. מַאי ״לַפַּרְבָּר״? אָמַר רַבָּה בַּר רַב שֵׁילָא, כְּמַאן דְּאָמַר: כְּלַפֵּי בַּר. אָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר שְׁמוּאֵל: אֵין חַיָּיבִין מִשּׁוּם טוּמְאָה, אֶלָּא עַלבמאי קמיפלגי - מאי קמרבי ת"ק בחד מהנך קראי דמייתי צפון מק"ו דאתא רבי אליעזר למימר לא תרבייה מיניה דקרא לצפון איצטריך: דניבעי פתח אהל מועד - כדאמרי' לקמן שאם אין שם פתח [כגון] קודם שיפתחו הדלתות וקודם שיעמידו הלוים את המשכן ולאחר שפירקוהו לא היה שוחט: וחד להכשיר צדדין - כל רוחב העזרה דלא תימא כנגד הפתח דוקא להכי הדר כתב לפני ולא כתיב פתח וכל האויר בכלל לפני דלא כתיב כנגד: וחד לפסול צידי צדדין - כגון לשכות ואפילו תוכן קדש פסולות לשחיטה כדלקמן דלא תימא מדפתח לאו דוקא לפני נמי לאו דוקא אלא שיהא אהל נטוי להכי הדר כתיב לפני למימרא דדוקא הוא ולא לשכות: צפון לא איצטריך קרא - דמק"ו קאתי: וחד להכשיר צפון - דק"ו מעוטי ממעיט ליה לאידך גיסא וק"ו דרבנן לא דריש דאיכא למימר להאי קבע צפון ולהאי שאר רוחות דמאי קדושתיה דצפון מדרום אלא דקביעת מקום בעלמא הוא: וצידי צדדין - לפסול לא איצטריך קרא אחרינא: לפני - כתיב בקרא קמא: בזמן שהוא פתוח - לשון פתח אינו אלא החלל והפותח והנועל קרוי דלת: מוגף - סגור ולא נעול כמו הגפת דלתות (ערכין דף יא:): וילון - פרוש כנגד הפתח מי הוי כנעול או לא: הוא עצמו - וילון עצמו אינו חשוב אלא כפתח פתוח דלצניעותא בעלמא עביד: גובהה - כגון תל או עץ מוטל כנגד הפתח מפסיק בין פתח לשחיטה [והפתח פתוח מאי]: שני פשפשין היו בבית החליפות - (עודף) שהאולם עודף על רוחב ההיכל לצפון ולדרום ט"ו אמה לכל צד וארכו למזרח מן המערב אינו אלא י"א אמות ובכותל המערבי של אותו עודף היו חלונות לגנוז סכינין מבחוץ ולכן קרוי החצר כנגדו עד כותל מערבי של העזרה בית החליפות ובאותן שני כתלים היו שני פתחים קטנים והכי נמי תניא לה בתוספתא בהדיא ר' יוסי בר' יהודה אומר שני פשפשין היו בבית החליפות ופתוחין למערב וקסבר אולם נמי קרוי אהל מועד: להכשיר את כל העזרה - את כל שאר העזרה שאינו בכלל לפני אהל מועד על ידי פתח ראשון והוו צידי צדדין כגון מכנגד (זויות) כותל האולם ולמערב בצפון ובדרום לבית החליפות ובית החליפות עצמו ואלו שני פשפשין מכשירין כל בית החליפות לארכו ולרחבו דקרינן מהשתא לפני ולקמן פריך הא איכא צדדין: לאכילת קדשי קדשים - קס"ד השתא דלאכילה נמי בעיא פנים ולקמן אמרינן סמי מכאן אכילה: ה"ג מאי לאו דאיכא קמייהו גובהה שמנה - שהיה כנגדן תל גבוה שמנה וש"מ גובהה לא פסיל: לא דגביהי אינהו שמנה - גובהן של פתחים ח' אמות: פשפשין שאני - שהן פתחים קטנים ואין משמשין כניסה ויציאה אלא לאכשורי בשמא בעלמא: והא איכא צדדין - היינו אויר שבין כותל אולם לכותל העזרה לדרום ולצפון דהוו להו אחורי אותם פתחים ולא הוו לפני: דפתח להו בקרן זוית - של אולם מקצת הפתח פונה לצפון ומקצתו למערב וכן בדרום: אחורי בית הכפרת - אחת עשרה אמה היה אויר עד חומת העזרה למערב כזה: 
מאי - במאי מתכשר לשחיטה דקאמר כל העזרה כשרה: לול - כמין חלון פתוח מן התא שאחורי בית הכפרת לאויר העזרה: והיינו דכתיב שנים לפר בר - (בספר עזרא) (ד"ה א כו) משתעי במספר השומרים שהעמידו במקדש לכל הפתחין וקאמר שני שומרים העמידו לבר והיינו לאותו לול: כמאן דאמר כלפי לבר גרסינן - כלפי חוץ אחורי כל כותלי ההיכל וקדשי קדשים: אין חייבין משום טומאה - הנכנס טמא להר הבית אינו חייב אלא אם כן נכנס לתוך היקף חלל העזרה והוא היה אורך קפ"ז על רוחב קל"ה כדתנן במסכת מדות (דף לה.): למעוטי הנכנס ללשכות הבנויות חוצה לו ופתוחות לתוכו שלא נתקדשו בקדושת עזרה בשירי מנחה ובשיר של פגעים ובאורים ותומים שמקדשים בהן את העזרה ובהליכה סביב כדאמרינן בשבועות (דף יד.):שלמים ששחטן קודם פתיחת ההיכל - מפורש בפ"ק דעירובין (דף ב.) ובפ' התכלת (מנחות דף מט:): הוא עצמו אין נעשה אלא כפתח פתוח - שהוילון משמשת עשוי לצניעות בעלמא שלא יסתכלו בהיכל בשעת שחיטה דאי משום לאחר שחיטה הרי יכולין לסגור הדלתות: גובהה מאי - תימה אי גובהה חשיב הפסק א"כ כנגד המזבח יפסל שמפסיק ואין לומר משום דרואה פתח מלמעלה למזבח דהא סלקא דעתך השתא דגובהה שמנה מפסיק דליכא למימר משום דגובהה שמנה היה סותם כל הפתח דהא סבור שהיה הפתח גובה עשרים אמה כדפריך בסמוך וצ"ע דביומא פ"ק (דף טז:) גבי כהן השורף פרה שהיה כותל מזרחי נמוך שיוכל לראות פתח אהל מועד וקאמר התם דדרך פלגא אמתא עילאה היה יכול לראות ושמא היינו דוקא הזאה שהיתה מעומד אבל שחיטה היתה מיושב ואכתי תיקשי מכנגד המזבח אמאי כשר לשחוט כדאמר כל העזרה כולה כשרה לשחיטה: שני פשפשין היו בבית החליפות - במסכת מדות (דף לה:) דאולם עודף עליו חמש עשרה אמה מן הצפון וחמש עשרה אמה מן הדרום והוא היה נקרא בית החליפות והיו לו שני פשפשין להכשיר את כל העזרה דאותו חצר עד כותל מערבי קרוי עזרה ולא כמו שפי' בקונטרס שהכל קרוי בית החליפות עד כותל מערבי ובפרק הניזקין (גיטין נד:) גבי כהן גדול ביוה"כ דקאמר דחזיניה בפשפש ופי' בקונטרס דשני פשפשין היו באותם החליפות ותימה גדול פירושו דדרך פשפשין לא היה יכול לראות כלל ופי' רבינו ריב"א דחזיני' דרך פשפש שיעשו פשפשין לראות אם פיגל ואם לאו וגם זה קשה דלעיל פרק כל הפסולין (זבחים דף לג.) פריך וניעביד פשפש הכל בכתב מיד ה' עלי השכיל ומפרש ה"ר יעקב מאורלינ"ש דההוא פשפש היינו דרך הלול שאחורי בית הכפרת שיראה משם דרך בית קדש הקדשים ובהיכל יכול לראות דרך פתח הגדול לאולם: שנים לפר - גבי שומרין מייתי להאי קרא בפ"ק דתמיד (דף כז.) תימה לי אחורי הכפרת היאך יכול לשחוט הא אינו יכול לראות שם פתח אהל מועד דרך חלון דלפר בר דהא איכא שני פרכות בין היכל ובין קדשי הקדשים ובפרכת לא היה שום פתח אלא אחת פרופה מן הדרום ואחת מן הצפון ויש לומר דהלול קרי פתח ורואה בו קדשי קדשים דלא גרע מאהל מועד כמו אחורי בית החליפות שהיו פשפשין וקרויין פתח וע"י כן כשר לשחוט עד כותל מערבי לפי שרואה בהן האולם שקרוי אהל מועד למאן דאמ' קדושת היכל ואולם חדא מילתא ולא נ"ל דבשלמא שני פשפשין דבית החליפות הוו שני פתחים קטנים ומשמשין כניסה ויציאה ומיקרו פתח אבל לפר בר חלון קטן ולא פתח מקרי ובסוף התערובות (לקמן זבחים פב:) קרי ליה דרך משופש ולא מיקרי ביאה דרך שם ואי הוה נקב בפתחו של היכל לא היה יכול לשחוט אם היה הפתח נעול על סמך אותו נקב קטן. ברו"ך: