זבחיםלט:
טוען את הדף…
״כַּאֲשֶׁר עָשָׂה לְפַר״ – זֶה פַּר כֹּהֵן מָשִׁיחַ. ״הַחַטָּאת״ – אֵלּוּ שְׂעִירֵי עֲבוֹדָה זָרָה. יָכוֹל שֶׁאֲנִי מְרַבֶּה אַף שְׂעִירֵי הָרְגָלִים וּשְׂעִירֵי רָאשֵׁי חֳדָשִׁים? תַּלְמוּד לוֹמַר: ״לוֹ״. וּמָה רָאִיתָ לְרַבּוֹת אֶת אֵלּוּ וּלְהוֹצִיא אֶת אֵלּוּ? אַחַר שֶׁרִיבָּה הַכָּתוּב וּמִיעֵט, מְרַבֶּה אֲנִי אֶת אֵלּוּ שֶׁמְּכַפְּרִין עַל עֲבֵירַת מִצְוָה יְדוּעָה, וּמוֹצִיא אֲנִי אֵלּוּ שֶׁאֵין מְכַפְּרִין עַל עֲבֵירַת מִצְוָה יְדוּעָה. ״וְכִפֶּר״ – אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא סָמַךְ. ״וְנִסְלַח״ – אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא נָתַן שִׁירַיִם. וּמָה רָאִיתָ לִפְסוֹל בְּהַזָּאוֹת, וּלְהַכְשִׁיר בִּסְמִיכָה וְשִׁירַיִם? אָמַרְתָּ: פּוֹסֵל [אֲנִי] בְּהַזָּאוֹת – שֶׁמְּעַכְּבוֹת בְּכׇל מָקוֹם, וּמַכְשִׁיר אֲנִי בִּסְמִיכָה וְשִׁירַיִם – שֶׁאֵין מְעַכְּבוֹת בְּכׇל מָקוֹם.כאשר עשה (לדם) לפר - לאו כאשר עשה קדריש שהרי כבר סירסו ודרשו אלא לפר קדריש: זה פר כהן משיח - האמור בפרשה העליונה ולא נכפל לכך חזר והקישן יחד שלימד עיכוב חיסור מתנותיו מזה: אלו שעירי עבודת כוכבים - להביאן בדין פר העלם דבר ליטעון הזיה על הפרוכת ועל מזבח הזהב ולישרף חוץ לשלש מחנות לפי שבמקומו לא נתפרשו הלכותיו בפרשת שלח לך: יכול שאני מרבה שעירי הרגלים וראשי חדשים - להיות פנימים ונשרפין: ת"ל כן יעשה לו - לזה ולא לאחר: מרבה אני שעירי עבודת כוכבים - לתורת פר העלם דבר: שמכפרין על עבירת מצוה ידועה - כמותו ששניהם באין על חטא הידוע ומוציא אני של רגלים שלא יהיו שוין לו שהרי אין דומין לו בכפרתו שאלו באין על טומאת מקדש וקדשיו שאין בה ידיעה לא בתחלה ולא בסוף שנטמא ונכנס למקדש ואינו מכיר ולא הודע לו לא טומאתו ולא כניסתו כדאמרינן בשבועות (דף ב.): וכפר - וכפר מכל מקום: אע"פ שלא סמכו - עליו זקנים: ונסלח אע"פ שלא נתן שירים - ליסוד מזבח החיצון דלא תימא הואיל וכתיבא בה בהדיא כפילה דועשה כאשר עשה נמי עלייהו קאי הילכך מעטינהו קרא: שמעכבות בכל מקום - כדמפרש לקמיה בפרה ובנגעים: סמיכה לא מעכבת בעלמא - כדאמרינן בפרק קמא וסמך ונרצה וכי סמיכה מכפרת וכו': שפיכת שירים לא מעכבא - בחטאת החיצונה לדברי הכל:ושעירי ראשי חדשים - ואם תאמר והיאך יכול לרבותו והלא חטאת דראש חדש נאכל היה כדכתיב דרש דרש משה והנה שורף ויש לומר שעל זה הוא בא לדקדק דנידרוש משה מהכא שיהא בשריפה כפנימים: וכפר אע"פ שלא סמך - אע"ג דלא מעכבא בעלמא הוה אמינא דמעכבא הכא כדפי' בקונטרס משום דועשה כאשר עשה עלייהו קאי ומיהו להקטרת אימורים לא איצטריך דלא מעכבי בשום מקום דאחר שהוכשר יחזור ויפסל ולא דמי לסמיכה דהויא קודם עבודת הדם ושיריים נמי עבודת הדם נינהו ומעכבי לכמה תנאי: ונסלח אע"פ שלא נתן שירים - וא"ת תיפוק לי מהא דדרשינן בפרק איזהו מקומן (לקמן זבחים דף נב:) בפר כהן משיח ואת כל הדם ישפך נתקו הכתוב ועשאו שירי מצוה לומר שירים אין מעכבין וה"נ נדרוש ישפך דפר העלם ויש לומר דהני מילי בפר כהן משיח כדפרישית לקמן בקונטרס דדריש מדשינה בהילוך לשונו שבכל העבודות של כהן משיח כתיב ולקח והזה ונתן וכאן לא כתיב ושפך את דמו (על) [אל] יסוד אלא בסתם ישפך שינה במשמעו לנתקן אבל הכא בפר העלם לא שינה הכתוב דהא כתב נמי יתן להכי איצטריך ונסלח מדאיתקש פר כהן משיח לפר העלם לא מצי למילף התם דלא מעכבי כיון דשינה עליו הכתוב כדקאמרת התם ק"ו לפר כהן משיח מעתה יכול יעכבנו דמאי דכתב בגופיה הוי כאילו שנה לעכב כיון דאפילו לא הוה כתב אתי מק"ו וקשיא לי דונסלח בפר העלם למה לי נילף מכהן משיח דשירים לא מעכבי וכי תימא לא ילפינן קולות הא ילפינן קולות בסמוך אמין דלא חייץ. ברו"ך: ומכשיר אני בסמיכה ושירים שאין מעכבין בכל מקום - דלכל הפחות חטאות החיצונות מודו כולי עלמא דשירים לא מעכבי אבל להזאות לא אשכחן בשום מקום שלא יעכבו ולפירוש רבינו תם דאיכא תנא דאמר שירים החיצונים מעכבי קשה לההוא תנא מנא לן לפסול בהזאות ולהכשיר בשירים ושמא לא דריש ונסלח תדע דלמאן דאמר נמי שירים הפנימים מעכבי על כרחין בכל פנימים קאמר מדקאמר מחלוקת בשירים הפנימים אבל בשירים החיצונים כו' ולא קאמר מחלוקת בשירים דיוה"כ אבל בשאר פנימים לא מעכבי: