זבחיםסג.
טוען את הדף…
אָמַר רָמֵי בַּר חָמָא: כׇּל כִּבְשֵׁי כְּבָשִׁים – שָׁלֹשׁ אַמּוֹת לְאַמָּה, חוּץ מִכִּבְשׁוֹ שֶׁל מִזְבֵּחַ – שֶׁהָיָה שָׁלֹשׁ אַמּוֹת וּמֶחֱצָה וְאֶצְבַּע וּשְׁלִישׁ אֶצְבַּע בְּזַכְרוּתָא. מַתְנִי׳ מְנָחוֹת הָיוּ נִקְמָצוֹת בְּכׇל מָקוֹם בָּעֲזָרָה, וְנֶאֱכָלוֹת לִפְנִים מִן הַקְּלָעִים – לְזִכְרֵי כְהוּנָּה, בְּכׇל מַאֲכָל, לְיוֹם וָלַיְלָה עַד חֲצוֹת. גְּמָ׳ אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר: מִנְחָה שֶׁנִּקְמְצָה בַּהֵיכָל – כְּשֵׁירָה, שֶׁכֵּן מָצִינוּ בְּסִילּוּק בָּזִיכִין. מֵתִיב רַבִּי יִרְמְיָה: ״וְקָמַץ מִשָּׁם״ – מִמָּקוֹם שֶׁרַגְלֵי הַזָּר עוֹמְדוֹת. בֶּן בְּתִירָא אוֹמֵר: מִנַּיִן שֶׁאִם קָמַץ בִּשְׂמֹאל – שֶׁיַּחֲזִיר וְיִקְמוֹץ בְּיָמִין? תַּלְמוּד לוֹמַר: ״מִשָּׁם״ – מִמָּקוֹם שֶׁקָּמַץ כְּבָר. אִיכָּא דְּאָמְרִי: הוּא מוֹתֵיב לַהּ וְהוּא מְפָרֵק לַהּ; אִיכָּא דְאָמְרִי: אֲמַר לֵיהּ רַבִּי עֲקִיבָא לְרַבִּי יִרְמְיָה בַּר תַּחְלִיפָא, אַסְבְּרַהּ לָךְ: לֹא נִצְרְכָא אֶלָּא לְהַכְשִׁיר כׇּל הָעֲזָרָה כּוּלָּהּ. סָלְקָא דַּעְתָּךְ אָמֵינָא: הוֹאִיל וְעוֹלָה קׇדְשֵׁי קָדָשִׁים, וּמִנְחָה קׇדְשֵׁי קָדָשִׁים; מָה עוֹלָה טְעוּנָה צָפוֹן, אַף מִנְחָה טְעוּנָה צָפוֹן. מָה לְעוֹלָה, שֶׁכֵּן כָּלִיל! מֵחַטָּאת. מָה לְחַטָּאת, שֶׁכֵּן מְכַפֶּרֶת עַל חַיָּיבֵי כָרֵיתוֹת! מֵאָשָׁם. מָה לְאָשָׁם, שֶׁכֵּן מִינֵי דָמִים! מִכּוּלְּהוּ. מָה לְכוּלְּהוּ, שֶׁכֵּן מִינֵי דָמִים! אֶלָּא אִיצְטְרִיךְ; סָלְקָא דַּעְתָּךְ אָמֵינָא, הוֹאִיל וּכְתִיב: ״וְהִגִּישָׁהּ אֶל הַמִּזְבֵּחַ״, ״וְהֵרִים מִמֶּנּוּ בְּקֻמְצוֹ״ – מָה הַגָּשָׁה בְּקֶרֶן מַעֲרָבִית דְּרוֹמִית, אַף קְמִיצָה בְּקֶרֶן מַעֲרָבִית דְּרוֹמִית; קָא מַשְׁמַע לַן. אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: שְׁלָמִים שֶׁשְּׁחָטָן בַּהֵיכָל – כְּשֵׁרִים, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וּשְׁחָטוֹ (אוֹתוֹ) פֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד״ – וְלֹא יְהֵא טָפֵל חָמוּר מִן הָעִיקָּר. מֵיתִיבִי: רַבִּי יוֹחָנָן בֶּן בְּתִירָה אוֹמֵר, מִנַּיִן שֶׁאִם הִקִּיפוּ גּוֹיִם אֶת כׇּל הָעֲזָרָה – שֶׁהַכֹּהֲנִים נִכְנָסִין לְשָׁם וְאוֹכְלִין שָׁם קׇדְשֵׁי קָדָשִׁים? תַּלְמוּד לוֹמַר: ״בְּקֹדֶשׁ הַקֳּדָשִׁים תֹּאכְלֶנּוּ״. וְאַמַּאי? נֵימָא: ״בְּחָצֵר אֹהֶל מוֹעֵד יֹאכְלוּהָ״ – וְלֹא יְהֵא טָפֵל חָמוּר מִן הָעִיקָּר! הָכִי הַשְׁתָּא?! הָתָם עֲבוֹדָה – דְּאָדָם עוֹבֵד בִּמְקוֹם רַבּוֹ, אָמְרִינַן: לֹא יְהֵא טָפֵל חָמוּר מִן הָעִיקָּר. אֲכִילָה – דְּאֵין אָדָם אוֹכֵל בִּמְקוֹם רַבּוֹ, לֹא יְהֵא טָפֵל חָמוּר מִן הָעִיקָּר – לָא אָמְרִינַן. מַתְנִי׳ חַטַּאת הָעוֹף הָיְתָה נַעֲשֵׂית עַל קֶרֶן דְּרוֹמִית מַעֲרָבִית; וּבְכׇל מָקוֹם הָיְתָה כְּשֵׁירָה, אֶלָּא זֶה הָיְתָה מְקוֹמָהּ. וּשְׁלֹשָׁה דְּבָרִים הָיְתָה אוֹתָהּ קֶרֶן מְשַׁמֶּשֶׁת מִלְּמַטָּה, וּשְׁלֹשָׁה מִלְּמַעְלָה. מִלְּמַטָּה: חַטַּאת הָעוֹף, וְהַגָּשׁוֹת, וּשְׁיָרֵי הַדָּם. וּמִלְּמַעְלָן: נִיסּוּךְ הַיַּיִן, וְהַמַּיִם, וְעוֹלַת הָעוֹף כְּשֶׁהִיא רַבָּה בַּמִּזְרָח. כׇּל הָעוֹלִין לַמִּזְבֵּחַ – עוֹלִין דֶּרֶךְ יָמִין,ה"ג אמר רמי בר חמא כל כבשי כבשים שלש אמות לאמה חוץ מכבשו של מזבח שהיה ג' אמות ומחצה ואצבע ושליש אצבע - כל כבשים גדולים וקטנים שהיו שם היה להן שיפוע שלש אמות לאמה גובה חוץ מכבש הגדול של מזבח שעולין בו במשא איברים כבידים והוא חלק צריך שיהא משופע ביותר ונוח לעלות לכך האריכוהו ל"ב שיפוע לט' אמות הרי לכל אמה שלש אמות ומחצה ואצבע ושליש אצבע כשתתן לכל אמה שלש ומחצה הרי ל' ואחת ומחצה תן עוד ט' אצבעות וט' שלישי אצבע הרי י"ב אצבעות שהן ג' טפחים והן חצי אמה: מתני' היו נקמצות בכל מקום - ואין טעונין צפון: לפנים מן הקלעים לזכרי כהונה - דכתיב לכל קרבנם ולכל מנחתם ולכל חטאתם וגו' וסמיך ליה בקדש הקדשים תאכלנו כל זכר יאכל אותו (במדבר י״ח:י׳): ליום ולילה עד חצות - דילפינן ממנחת לחמי תודה: גמ' שכן מצינו בסילוק בזיכין - שהן אזכרה למנחת לחם הפנים כדכתיב והיתה ללחם לאזכרה (ויקרא כד) ומתירין את הלחם וסילוקן מעל שלחן הפנים שבהיכל במקום קמיצה דמנחות הנקמצות: ממקום שרגלי הזר עומדות - לעיל קאי והביא הזר אל בני אהרן הכהנים וקמץ משם מלא קומצו משמע ממקום שהבעלים עומדין שם וקס"ד השתא לאסור בין האולם קאתי שאין זר נכנס לשם: שיחזיר - הקומץ לתוך השירים ולא אמרי' כבר נפסלה: לא נצרכא - הא ממקום רגלי הזר דקאמר: אלא להכשיר - דלא ליבעי על ירך המזבח צפונה אלא כל מקום דריסת רגלי ישראל כשר לקמיצה וכל שכן עזרת כהנים והיכל: שכן כליל - והיכי הוה ילפינן מיניה וקרא למעוטי למה לי: מחטאת - אי לאו דמיעטה הוה ילפינן לה מחטאת: ופרכינן מה לחטאת שכן מכפרת כו': מכולהו - בעיא למגמריה במיהדר דינא ותיתי במה הצד: ה"ג מה לאשם שכן מיני דמים: מכולהו - בעיא למגמריה במיהדר דינא ותיתי במה הצד: מה הגשה בקרן מערבית דרומית - קודם קמיצתה מגיעתה בתוך כליה לקרן מערבית דרומית של מזבח כדלקמן: שנאמר ושחטו פתח אהל מועד וכו' - אלמא מדתלה הכשר עזרה לשלמים בפתח אהל מועד שמע מינה אהל מועד עיקר ועזרה טפל: ולא יהיה טפל חמור מן העיקר - דכיון דטפל חזי להו כ"ש עיקר: הקיפו עובדי כוכבים - למלחמה ויורים חיצים ואבני בליסטראות לתוך העזרה: בקדש הקדשים - היכל במשמע: ואמאי - אם איתא דאמרי' לא יהא טפל חמור מן העיקר למה לי למיכתב האי קרא לאכשורי היכל לאכילת קדשים הא כתיב בהו בחצר אהל מועד ונימא לא יהא טפל חמור מן העיקר: אכילה דאין אדם אוכל במקום רבו - דזילותא דרביה היא לעשות צרכי עבד לפניו לא יהא טפל חמור ליכא למימר דלאו חומרא היא אלא קולא וכן הדין שיהא טפל חמור מן העיקר: מתני' חטאת העוף היתה נעשית כו' - בגמ' יליף מנא ליה: בכל מקום היתה כשירה כו' - בגמ' פריך מאי קאמר: מלמטה - למטה מן החוט: חטאת - יליף בגמרא שהיא למטה: הגשות - של מנחות קודם קמיצתן כדכתיב והגישה ובגמ' יליף הא קרן מנא ליה: ושירי הדם - של חטאות החיצונות ובגמ' מפרש לה: ניסוך המים והיין - ששם היו שיתין ואי אפשר לנסך כי אם שם: ועולת העוף כשהיא רבה במזרח - דעיקר מקומן בקרן דרומית מזרחית כדמפרש טעמא בגמרא מפני שקרובה לבית הדשן לזרוק שם מוראה ונוצה כדכתיב והשליך אותה וגו' אל מקום הדשן (ויקרא א׳:ט״ז) וכשהיא רבה שם שיש כהנים הרבה באותו הקרן עסוקין בעולות ואין לזה מקום בסובב לעמוד שהעולה נעשית למעלה בא לו לקרן מערבית דרומית שאף היא סמוכה לבית הדשן משאר שתי הקרנות שבית הדשן סמוך לכבש היה במזרחו של כבש ולדרומו של מזבח:כל כבשי כבשים שלש אמות לאמה - למ"ד (לעיל זבחים דף נח:) כוליה מזבח בדרום קאי יש תימה על מזבח הנחשת למ"ד גובהו עשר לא משכחת לכל היותר כי אם כ' אמות לט' אמות דחצר שלפני המשכן חמשים אמה כ"ה אמות חצי החצר וה' אמות מקום מזבח פש ליה כ' אמה עד כותל דרומי כי מטי כבש עד הכותל לא משכחת לאמה אלא שתי אמות וטפח ואצבע ושליש אצבע והוה ליה הילוך על ידי הדחק כדמוכח בשבת (דף ק.) ובעירובין (דף נח:) במתלקט עשרה מתוך ארבע דהוי רשות היחיד ולמ"ד דמזבח רחב עשר אמות לא הוו אלא ט"ו אמה עד הכותל ורבי יוסי דאמר לעיל (זבחים דף נט:) מזבח גבוה עשר אמות ורחב חמש לטעמיה דאמר כוליה מזבח בצפון קאי והיה משוך כל כך לצד צפון עד דמשתיירי ל"ב אמה לכבש ומיהו א"כ לא היה כלל מן המזבח לפני פתח המשכן אי מזבח משוך יותר מכ"ה אמה דמסתמא משכן הוה כמו בית עולמים דגחלי יום הכיפורים צריך לפני ה' ולרבי יהודה דאמר עשר רחבו יש לומר דלדידיה שלש אמות קומתו ולא יותר כדתניא לעיל (זבחים דף נט:): חוץ מכבשו של מזבח שהיה שלש אמות ומחצה ואצבע ושליש אצבע בזכרותא - זו היא גירסת הקונטרס ומכוון חשבון לט' אמות של מזבח ורבותיו גורסים ג' אמות ומחצה וחצי טפח ואצבע ושליש אצבע בזכרותו ופירש בקונטרס דלחשבון זה לא היה ראש הכבש שוה לראש המזבח אלא נמוך ממנו רביע אמה דלחשבון גובה ט' יש לכבש יותר מל"ב אמה ולא דק בקונטרס דאין גבוה אלא חומש אמה חסר משהו והקשה בקונטרס הרי אמרה תורה לא תעלה במעלות על מזבחי ותירץ רבי נתן מדודיא דבפרק שתי הלחם (מנחות צז:) אמרינן דאמה של [יסוד] גובה באמה בת חמשה ולפירוש הקונטרס [קשה] דנמצא ראש הכבש גבוה מראשו של מזבח ומיהו אין לחוש אי נמי לפירוש הקונטרס אמות של כבש לפי אמות של מזבח: שכן מצינו בסילוק בזיכין - ולא שייך למימר כאן טעם אחר ולא יהא טפל חמור מן העיקר כדקאמר בשלמים דשלמים תלאן הכתוב בפתח אהל מועד ואם תאמר ל"ל טעמא דבזיכין אמאי ס"ד למיפסל לפי מה שפירש בקונטרס לעיל ספ"ק (דף יד.) מודה ר"ש בחטאות הפנימיות דעבודה שאין יכול לבטלה משום דלאו אורח ארעא לשחוט בהיכל דמשמע דאי לאו הכי היה יכול לשחוט בהיכל אע"ג דחטאת בעי צפון ואם כן קמיצה תתכשר וי"ל דסלקא דעתך לפסול דדרשינן מקום שרגלי הזר עומדות להכשיר כל מקום שזר יכול לעמוד דה"א לפסולי היכל קאתי שאין זר יכול לעמוד שם סלקא דעתך אמינא אף מנחה טעונה צפון לכך אתא קרא דממקום שרגלי הזר עומדות להכשיר כל מקום שזר יכול לעמוד אפי' בדרום אבל אין לפרש דדריש דרום מטעם דאין זר יכול לעמוד בצפון חדא דלעיל בפרק ב' (זבחים דף כ.) מוסיף אף מקום דריסת רגלי ישראל דחשוב צפון ועוד אפי' למ"ד מרחק צפון לא מסתבר שיהא זר אסור בצפון כנגד המזבח אלא מדרבנן מעלה בעלמא: