זבחיםח.
טוען את הדף…
״וְלָקַח הַכֹּהֵן מִדַּם הַחַטָּאת״ – שֶׁתְּהֵא קַבָּלָה לְשֵׁם חַטָּאת. וְאַשְׁכְּחַן שְׁחִיטָה וְקַבָּלָה, זְרִיקָה מְנָלַן? דְּאָמַר קְרָא: ״וְכִפֶּר עָלָיו הַכֹּהֵן מֵחַטָּאתוֹ״ – שֶׁתְּהֵא כַּפָּרָה לְשֵׁם חַטָּאת. אַשְׁכְּחַן שִׁנּוּי קֹדֶשׁ, שִׁנּוּי בְּעָלִים מְנָלַן? אָמַר קְרָא: ״עָלָיו״ – עָלָיו וְלֹא עַל חֲבֵירוֹ. אַשְׁכְּחַן לְמִצְוָה, לְעַכֵּב מְנָלַן? כִּדְאָמַר רַב הוּנָא בְּרֵיהּ דְּרַב יְהוֹשֻׁעַ: ״חַטָּאת״–״חַטָּאתוֹ״; הָכָא נָמֵי: ״חַטָּאת״–״חַטָּאתוֹ״. אַשְׁכְּחַן מִצְוָה – בְּשִׁנּוּי קֹדֶשׁ, וּזְרִיקָה בְּשִׁנּוּי בְּעָלִים – בֵּין לְמִצְוָה בֵּין לְעַכֵּב. לְעַכֵּב – בְּכׇל עֲבוֹדוֹת בְּשִׁנּוּי קֹדֶשׁ, וּבִשְׁאָר עֲבוֹדוֹת בְּשִׁנּוּי בְּעָלִים – בֵּין לְמִצְוָה בֵּין לְעַכֵּב, מְנָלַן? אָמַר רַבִּי יוֹנָה: אָתְיָא מֵחַטַּאת נָזִיר, דִּכְתִיב: ״וְהִקְרִיב הַכֹּהֵן לִפְנֵי ה׳ וְעָשָׂה אֶת חַטָּאתוֹ וְאֶת עֹלָתוֹ״ – שֶׁיְּהוּ כׇּל עֲשִׂיּוֹתָיו לְשֵׁם חַטָּאת. אַשְׁכְּחַן שִׁנּוּי קֹדֶשׁ, שִׁנּוּי בְּעָלִים מְנָלַן? (אִם אֵינוֹ עִנְיָן לְשִׁנּוּי קֹדֶשׁ, תְּנֵיהוּ עִנְיָן לְשִׁנּוּי בְּעָלִים. אַשְׁכְּחַן לְמִצְוָה, לְעַכֵּב מְנָלַן?) אָמַר רַב הוּנָא בְּרֵיהּ דְּרַב יְהוֹשֻׁעַ: ״חַטָּאת״–״חַטָּאתוֹ״. מַתְקֵיף לַהּ רָבִינָא: אֶלָּא מֵעַתָּה, ״עוֹלַת״–״עוֹלָתוֹ״ מַאי דָּרְשַׁתְּ בֵּיהּ? וּלְרָבִינָא, ״מִנְחָת״–״מִנְחָתוֹ״, ״נֶסֶךְ״–״נִסְכּוֹ״, מַאי דָּרְשַׁתְּ בְּהוּ? הָהוּא מִבְּעֵי לֵיהּ: ״מִנְחָתָם וְנִסְכֵּיהֶם״ – בַּלַּיְלָה, ״מִנְחָתָם וְנִסְכֵּיהֶם״ – אֲפִילּוּ לְמָחָר. אֶלָּא ״עוֹלַת״–״עוֹלָתוֹ״, מַאי דָּרְשַׁתְּ בְּהוּ? וְתוּ, מִי גָּמְרִי מֵהֲדָדֵי?! חַטַּאת חֵלֶב מֵחַטַּאת נָזִיר לָא גָּמְרָה – שֶׁכֵּן יֵשׁ עִמָּהּ דָּמִים אֲחֵרִים; חַטַּאת נָזִיר מֵחַטַּאת חֵלֶב לָא גָּמְרָה – שֶׁכֵּן כָּרֵת! אֶלָּא אָמַר רָבָא: אָתְיָא מֵחַטַּאת מְצוֹרָע, דִּכְתִיב: ״וְעָשָׂה הַכֹּהֵן אֶת הַחַטָּאת״ – שֶׁיְּהוּ כׇּל עֲשִׂיּוֹתָיו לְשֵׁם חַטָּאת. וְאַשְׁכְּחַן שִׁנּוּי קֹדֶשׁ, שִׁנּוּי בְּעָלִים מְנָלֵיהּ? אָמַר קְרָא: ״וְכִפֶּר עַל הַמִּטַּהֵר וְגוֹ׳״ – עַל הַמִּטַּהֵר זֶה, וְלֹא עַל הַמִּטַּהֵר חֲבֵירוֹ. וְאַכַּתִּי, מִי יָלְפָא מֵהֲדָדֵי?! חַטַּאת חֵלֶב מֵחַטַּאת מְצוֹרָע לָא יָלְפָא – שֶׁכֵּן יֵשׁ עִמָּהּ דָּמִים אֲחֵרִים; חַטָּאת מְצוֹרָע מֵחַטַּאת חֵלֶב לָא גָּמְרָה – שֶׁכֵּן כָּרֵת! מֵחֲדָא לָא אָתְיָא, תֵּיתֵי חֲדָא מִתַּרְתֵּי. בְּהֵי לָא לִכְתּוֹב? [לָא לִכְתּוֹב] רַחֲמָנָא בְּחַטַּאת חֵלֶב, וְתֵיתֵי מֵהָנָךְ?! מָה לְהָנָךְ, שֶׁכֵּן יֵשׁ עִמָּהֶם דָּמִים אֲחֵרִים! לָא לִכְתּוֹב רַחֲמָנָא בְּחַטַּאת נָזִיר, וְתֵיתֵי מֵהָנָךְ?! מָה לְהָנָךְ, שֶׁכֵּן אֵין לָהֶן שְׁאֵלָה! לָא לִכְתּוֹב רַחֲמָנָא בְּחַטַּאת מְצוֹרָע, וְתֵיתֵי מֵהָנָךְ?! מָה לְהָנָךְ, שֶׁכֵּן אֵין בָּאִין בְּדַלּוּת! אֶלָּא אָמַר קְרָא: ״זֹאת הַתּוֹרָה לָעֹלָה וְלַמִּנְחָה וְגוֹ׳״ – הִקִּישׁוֹ הַכָּתוּב לִשְׁלָמִים; מָה שְׁלָמִים – בֵּין שִׁנּוּי קֹדֶשׁ בֵּין שִׁנּוּי בְּעָלִים, בָּעֵינַן לִשְׁמָן לְמִצְוָה; אַף חַטָּאת – בֵּין שִׁנּוּי קֹדֶשׁ בֵּין שִׁנּוּי בְּעָלִים, בָּעֵינַן לִשְׁמָן לְמִצְוָה. הִילְכָּךְ, מִצְוָה – מִשְּׁלָמִים, וְהָנָךְ קְרָאֵי – לְעַכֵּב. וְאַשְׁכְּחַן חַטַּאת חֵלֶב, דִּכְתִיב בָּהּ ״לַחַטָּאת״;ולקח הכהן - לשון קבלה הוא: וכפר - היינו בזריקה הולכה לא אצטריך קרא דבכלל קבלה היא מתרביא ליה: אשכחן למצוה כו' - ואי קשיא מצוה מהיקשא דזאת התורה משלמים אתיא כשאר כל הזבחים אין הכי נמי ומסקנא מהתם יליף לה לקמיה ומעיקרא הוא דמהדרינן דנכתבו כולהו בגופיה: כדאמר רב הונא כו' - לקמן בשמעתין: חטאתו - וכפר עליו הכהן מחטאתו (כשזרק דמו לשמו חטאת חטאתו) מדהוה ליה למכתב מחטאת וכתיב וי"ו יתירא למדרש בה לשם בעלים: אשכחן מצוה בשנוי קדש - בכל עבודות וזריקה אשכחן בה מצוה ועכוב בשנוי בעלים דהאי מחטאתו נמי בזריקה כתיב שהיא הכפרה: לעכב בכל עבודות בשנוי קדש - שלא למדנו לאחד מהן ושאר עבודות לבד מזריקה בשנוי בעלים בין למצוה בין לעכב מנלן: שיהו כל עשיותיו לשם חטאת - ולמצוה לא אצטריך קרא דהא נפקא לן משאר חטאות והאי לעכובא: [ה"ג בס"א] אשכחן שנוי קדש שנוי בעלים מנלן: אמר רב הונא כו' - גבי נזיר כתיב ועשה את חטאתו ואת עולתו הרי למצוה וכשלמים מה שלמים לא חלקת בהן בין זריקה לשאר עבודות בשנוי בעלים למצוה אף חטאת לא תחלק בין זריקה לשאר עבודות לעכב הרי לך מצוה ועכוב בין בשנוי קדש בין בשנוי בעלים כך נ"ל וכן יש לפרש גבי חטאת מצורע לקמן נ"ל: ולרבינא - דלא קשיא ליה אלא עולת עולתו מנחתו ונסכו דכתיבי נמי גבי נזיר אמאי לא קשיא ליה: ההוא מיבעי ליה - כי היכי דדרשינן לכל מנחתם ונסכיהם בלילה ואפי' למחר שיוכשרו לבא למחר לבא בלילה הכי נמי דרשינן להאי ועשה את מנחתו כל זמן שיעשנו הוא קרוי מנחתו ונסכו של זה אע"פ שלא קרבו עם זבחו: מי גמרי - שאר חטאות וחטאת נזיר מהדדי דתמצי לומר חד למצוה וחד לעכב סתם חטאת קרי חטאת חלב משום דשכיחא טפי: שכן כרת - מכפרת על חייבי כרת אלמא לא גמרי מהדדי וכיון דלא גמרי מהדדי תרווייהו למצוה אצטריכו: ואשכחן שנוי קדש - ולעכב דהא נפקא לן מצוה לעיל בשאר חטאות: וכפר על המטהר - סיפיה דועשה הכהן את החטאת הוא ועל המטהר אכולהו עשיות קאי: ותיתי מהנך - נזיר ומצורע: שאלה - נזיר נשאל לחכם ועוקר נזירתו ופטור מן הקרבן: שכן אין באין בדלות גרסינן - שאין חטאות יורדות בעניות להביא עוף: והנך קראי לעכב - וכשלמים מה שלמים לא חלקת בהן למצוה אף חטאת לא תחלוק בו לעכב וכיון דכתיב עכובא בזריקה אתיא להו לכולהו עבודות בהך דרשא מהיקשא דשלמים: אשכחן חטאת חלב דכתיב ביה לחטאת - ושחט אותה לחטאת בסתם חטאת כתיב אם נפש כי תחטא וגו':זריקה מנלן מוכפר עליו הכהן מחטאתו - הרבה יש תימה דהני קראי דשחיטה וקבלה ושחט אותה לחטאת ולקח הכהן כתיבי בסתם חטאת כגון חטאת חלב בפרשת ויקרא גבי כשבה והאי קרא דוכפר עליו הכהן מחטאתו כתיב בחטאת דשמיעת קול וביטוי שפתים אבל בחטאת חלב לא כתיב מחטאתו אלא על חטאתו כתיב ובתורת כהנים באותה פרשה עצמה דחטאת חלב דריש מקרא דמחטאתו אע"ג דלא כתיב בההיא פרשתא וזהו תימה דשביק קרא דעל חטאתו דכתיב בההיא פרשתא ושמא משום דעל חטאתו לאחר הקטרת אימורים הוא דכתיב אבל תימה דלקמן משמע דכל הני קראי דהכא בחטאת חלב כתיבי דקאמר אשכחנא חטאת חלב אבל חטאת דשמיעת קול וביטוי שפתים מנא לן וי"ל דהכי קאמר לקמן אשכחנא חטאת חלב עכובא שחיטה וקבלה בשנוי קדש ושאר עבודות נילף כדאמר לעיל מה שלמים לא חלקת בין זביחה לשאר עבודות למצוה אף כאן לא תחלוק לעכב וקבלה נמי לא הוצרך לכתוב אבל שמיעת קול מנא לן דאע"ג דכתיב ביה וכפר עליו מחטאתו ודרשינן לעיל לשם חטאת היינו שנוי קדש בזריקה ולא חלקת לא נימא בזריקה לפי שהיא עיקר כפרה ושנוי בעלים בחטאת חלב נגמר משמיעת קול דליכא פירכא וי"מ דמחטאתו דקאמר היינו בשעיר נשיא דכתיב ביה נמי מחטאתו וקאי גם אחטאת חלב וקשה דכתיב לאחר הקטרת אימורים נראה לי ברו"ך. ועוד נ"ל דלא הוה מצי למדרש מוכפר על חטאתו אשר חטא דכתיב בחטאת חלב משום דהכי קאמר על פשעו אשר חטא (ולא בשמיעת קול מיירי בחטאת קרבנו) ולא משעיר נשיא דכתיב מחטאתו ונסלח לו והיינו מפשעו וחטאתו שלו ונסלח לו אבל בשמיעת קול לא כתיב זה ולא זו אלא מחטאתו היינו מקרבנו. ברו"ך: וזריקה בשנוי בעלים בין למצוה בין לעכב - תימה דמהאי קרא וכפר עליו הכהן מחטאתו דרשינן תרווייהו זריקה בשנוי קדש ושנוי בעלים ואם כן מחטאת חטאתו תיפוק ליה נמי עכובא בשנוי קדש כמו בשנוי בעלים דאתרווייהו קאי: ועשה את חטאתו שיהו כל עשיותיו לשם חטאת אשכחנא שנוי קדש שנוי בעלים מנ"ל אמר רב הונא בריה דרב יהושע חטאת חטאתו - כך גירסת הקונטרס ולגירסא זו מוקי ברישא לעכב בשנוי קדש קודם שנעמיד למצוה בשנוי בעלים באם אינו ענין ואינו משמע כן בכולי פירקא לעיל גבי שלמים ופסח דקאמר אשכחנא שנוי קדש שנוי בעלים מנא לן ומוקי ברישא בשנוי בעלים באם אינו ענין קודם שיעמיד קרא לעכב ומיהו י"ל דשאני הכא דכבר אשכחנא קרא לזריקה בשנוי בעלים ואית ספרים דגרסי אם אינו ענין לשנוי קדש דנפקא ליה מהתם תניהו ענין לשנוי בעלים אשכחנא למצוה לעכב מנא לן אמר רב הונא בריה דרב יהושע חטאת חטאתו ולגירסא זו לא צריכינן תו לקרא דלעיל בזריקה וניחא נמי הא דגרסינן לעיל כדאמר רב הונא בריה דרב יהושע חטאת חטאתו דמשמע דעיקר מילתא לא אתמר אההיא והיינו משום דלבסוף לא קיימא: מנחתם ונסכיהם בלילה מנחתם ונסכיהם אפי' למחר - לאו מהאי קרא [קדריש]: הילכך מצוה משלמים והנך קראי לעכב - וא"ת למה לי למכתב בכולהו לכתוב בהך ואינך כולהו אתו מדכתיב זאת תורת החטאת תורה אחת לכל החטאות כדלקמן בשמעתא דמבוג ויש לומר דבמסקנא לא קאי ואע"ג דבפרק דם חטאת (לקמן זבחים דף צב.) תנן תורה אחת לכל החטאות היינו במילתא דכתיבא התם אשר יזה מדמה על הבגד ומיהו איכא דאית ליה הך סברא לר' שמעון בריש מסכת מנחות (דף ג:) וא"ת למה לי למכתב בחטאת חלב עכובא בכל עבודות לכתוב בחדא ונימא מה שלמים לא חלקת למצוה אף חטאת לא תחלוק כדקאמר לעיל וי"ל דכי האי גוונא זמנין דטרח ליה קרא וכתב א"נ אתי לדרשא אחרינא וא"ת מנא לן בחטאת נזיר עכובא בשנוי בעלים ויש לומר מחטאת חטאתו אע"ג דלעיל לא קאי עיקר פירכא סמיך אותו מי גמירי מהדדי: