זבחיםמ:
טוען את הדף…
אַמִּין שֶׁבָּאֶצְבַּע. ״בַּדָּם״ – שֶׁיְּהֵא בַּדָּם שִׁיעוּר טְבִילָה מֵעִיקָּרָא. ״וְטָבַל״ – וְלֹא מְסַפֵּג. וְאִיצְטְרִיךְ לְמִכְתַּב ״בַּדָּם״, דְּאִי כְּתַב רַחֲמָנָא ״וְטָבַל״ – הֲוָה אָמֵינָא: אַף עַל גַּב דְּלֵיכָּא שִׁיעוּר טְבִילָה מֵעִיקָּרָא; כְּתַב רַחֲמָנָא ״בַּדָּם״. וְאִי כְּתַב רַחֲמָנָא ״בַּדָּם״ – הֲוָה אָמֵינָא: אֲפִילּוּ מְסַפֵּג; כְּתַב רַחֲמָנָא: ״וְטָבַל״. ״מִזְבַּח קְטֹרֶת סַמִּים״ לְמָה לִי? שֶׁאִם לֹא נִתְחַנֵּךְ הַמִּזְבֵּחַ בִּקְטוֹרֶת הַסַּמִּים – לֹא הָיָה מַזֶּה. תַּנְיָא כְּוָותֵיהּ דְּרַב פָּפָּא: ״וְעָשָׂה... כַּאֲשֶׁר עָשָׂה״ – מָה תַּלְמוּד לוֹמַר ״לַפָּר״? לְרַבּוֹת פַּר יוֹם הַכִּפּוּרִים לְכׇל מַה שֶּׁאָמוּר בָּעִנְיָן. דִּבְרֵי רַבִּי. אָמַר רַבִּי יִשְׁמָעֵאל: קַל וָחוֹמֶר! וּמָה בְּמָקוֹם שֶׁלֹּא הוּשְׁוָה קׇרְבָּן לְקׇרְבָּן – הִשְׁוָה מַעֲשִׂים לְמַעֲשִׂים; מָקוֹם שֶׁהִשְׁוָה קׇרְבָּן לְקׇרְבָּן – אֵינוֹ דִּין שֶׁיַּשְׁוֶה מַעֲשֶׂה לְמַעֲשֶׂה?! אֶלָּא מָה תַּלְמוּד לוֹמַר ״לַפָּר״ – זֶה פַּר הֶעְלֵם דָּבָר שֶׁל צִבּוּר. ״לְפַר״ – זֶה פַּר כֹּהֵן מָשִׁיחַ. אָמַר מָר: וּמָה בִּמְקוֹם שֶׁלֹּא הוּשְׁוָה קׇרְבָּן לְקׇרְבָּן. מַאי לֹא הוּשְׁוָה קׇרְבָּן לְקׇרְבָּן? אִילֵּימָא פַּר יוֹם הַכִּפּוּרִים וּשְׂעִיר יוֹם הַכִּפּוּרִים – אִיכָּא לְמִיפְרַךְ: מָה לְהָנָךְ, שֶׁכֵּן נִכְנָס דָּמָם לִפְנַיי וְלִפְנִים! אֶלָּא פַּר הֶעְלֵם דָּבָר שֶׁל צִבּוּר וּשְׂעִירֵי עֲבוֹדָה זָרָה – אִיכָּא לְמִיפְרַךְ: מָה לְהָנָךְ, שֶׁכֵּן מְכַפְּרִין עַל עֲבֵירוֹת מִצְוָה יְדוּעָה! אֶלָּא פַּר הֶעְלֵם דָּבָר שֶׁל צִבּוּר וְשָׂעִיר שֶׁל יוֹם הַכִּפּוּרִים. וְהָכִי קָאָמַר: וּמָה בִּמְקוֹם שֶׁלֹּא הוּשְׁווּ קׇרְבָּן לְקׇרְבָּן – דְּהַאי פַּר וְהַאי שָׂעִיר, הוּשְׁווּ מַעֲשִׂים לְמַעֲשִׂים – לְמַאי דִּכְתַב בְּהוּ; מָקוֹם שֶׁהוּשְׁוָה קׇרְבָּן לְקׇרְבָּן – דְּהַאי פַּר וְהַאי פַּר, אֵינוֹ דִּין[להכשר אמין - ] תמן תנינן (חולין נה:) היא האם היא טרפחת היא שלפוחית וכל שלפוחית היא וושיא"ה כעין אותה של דג כדאמרינן במסכת ע"ז בשליפוחה גבי עוברי דגים ואם של בהמה כולה עשויה אבעבועות תשובת מורי: את להכשיר אמין שבאצבע - שאם עלתה לו אם באצבע שקורין וושיא"ה כמו ניטלה האם דאלו טריפות (חולין ד' נד.) לא הויא חציצה דאיתרבי מאת אצבעו את הטפל לאצבעו: בדם שיהא בדם שיעור טבילה מעיקרא גרסינן - משעת קבלה ראשונה למעוטי קבל פחות מכדי טבילה בכלי זה ופחות מכדי טבילה בכלי זה ועירבן והכי מפרש לה במנחות (דף ז:) ולקמן בפרק דם חטאת (זבחים דף צג:) ויליף מבדם מדקרינן וטבל בדם ולא קרינן בדם משמע בדם שהיה כבר משעה ראשונה: מספג - מקנח בדופני הכלי כן שמעתי במנחות: הכי גרסינן הוה אמינא אף על גב דליכא שיעור טבילה מעיקרא - אלא שיהא בו עכשיו: אפילו מספג - דאשיעורא בעלמא הוא דקפיד קרא: מזבח קטרת הסמים למה לי - השתא דדרשת אשר באהל מועד על כל האמור כו' מזבח קטרת הסמים מאי דרשת ביה דהאי יתירא דהא כתיב אשר לפני ה': שאם לא נתחנך כו' - אם אירע פר העלם בעוד המזבח חדש שלא הקטירו עליו קטרת מעולם: תניא כוותיה דרב פפא - דהיקשא לאת בדם וטבילה אתא: לכל האמור בענין - הכל בכלל את בדם וטבילה: קל וחומר - כלומר אין צריך להביא פר יום הכפורים לכאן דמקל וחומר נפקא שכל דרכי פר העלם בו: ומה במקום שלא הושווה קרבן לקרבן - שאין הבהמות ממין אחד ולקמן מפרש מאי היא: הושוו מעשים למעשים - מעשה עבודותיהן שוין של זה לשל זה: מקום שהשוה קרבן לקרבן - כגון פר יום הכפורים ופר העלם ששניהם מין אחד אינו דין שיהא עבודותיהן שוות לעבודות שהצריך הכתוב לשניהן כגון הזאות שבהיכל ושבמזבח יהו מעשי עבודותיהן שוין לאת בדם וטבילה: אלא מה תלמוד לומר לפר זה פר העלם - ולקמן פריך מאי קאמר הא קרא בדידיה קאי: לפר - כאשר עשה לפר זה פר כהן משיח בא להקישו לזה לפוסלו בחיסור מתנות כדפרישית לעיל דבפר כהן משיח לא נכפלו וצריך ללמוד מזה: אילימא דפר ושעיר של יום הכפורים - שלא הושוו הבהמות שזה פר וזה שעיר הושוו מעשים של זה למעשים של זה שכל עבודותיהן שוות מקום שהושוו קרבן לקרבן כגון פר כהן משיח ופר יוה"כ דשניהן מין אחד אינו דין כו': מה לפר ושעיר של יוה"כ - דין הוא שיושוו מעשה עבודותיהן שהרי נכנס דם שניהם לפני ולפנים ואין חילוק ביניהם תאמר שיושוו פר העלם ופר יום הכפורים בעבודות האמורות בהן שלא הושוו בכניסה לפני ולפנים שזה נכנס וזה לא נכנס: אלא פר העלם ושעירי עבודת כוכבים - שהושוו מעשיהם דאמרן לעיל החטאת לרבות שעירי עבודת כוכבים ואף על פי שלא הושוו קרבן לקרבן דהאי פר והאי שעיר: שכן שניהם מכפרין על עבירות מצוה ידועה - לפיכך הושוו מעשיהם תאמר שיושוו מעשה פר העלם ומעשה פר יום הכפורים שכן לא הושוו בכפרתן שזה מכפר על עבירת מצוה שאינה ידועה וזה מכפר על ידועה כדאמר בשבועות (דף ב.) על שיש בה ידיעה בתחילה ואין בה ידיעה לבסוף שכשנטמא ידע שנטמא ונעלמה ממנו טומאה ונכנס למקדש ושוב לא נודעה לו כניסתו שעיר הנעשה בפנים על ישראל ופר על כהנים תולה עד שיוודע לו ויביא בעולה ויורד: מה לפר ושעיר של יוה"כ - דין הוא שיושוו מעשה עבודותיהן שהרי נכנס דם שניהם לפני ולפנים ואין חילוק ביניהם תאמר שיושוו פר העלם ופר יום הכפורים בעבודות האמורות בהן שלא הושוו בכניסה לפני ולפנים שזה נכנס וזה לא נכנס: הושוו מעשים למעשים למאי דכתיב בהו - שפירש הכתוב בהזאות הכתובות בהן לא שינה את זו מזו אלו על הפרכת ואלו על הפרכת אלו על הקרנות ואלו על הקרנות אלו באצבע ואלו באצבע ואע"ג דלא כתיב ביה בשעיר את בדם וטבילה אין זה שינוי דאיכא למימר לא פירש את הכל דהא במה דפריש לא שני ואם זה נכנס לפנים וזה לא נכנס לפנים וזה טעון שמנה הזאות וזה טעון שבע מיהו למאי דכתיב בהו לא שינה אם ריבה עבודות בזה יותר מזה מכל מקום מעשה עבודות שהצריך לשניהם לא שינה: מקום שהושווה קרבן לקרבן דהאי פר והאי פר אינו דין - שיושוו מעשה עבודות השוות בשניהן כגון הזאות דפרכת ושל מזבח הזהב:תניא כוותיה דרב פפא כו' - משמע ליה דהא דקתני בברייתא לכל מה שאמור בענין דלאת בדם וטבילה קאמר דאי לא אתיא אלא לעכב לא הוה ליה למימר לכל מה שאמור בענין וליותרת ושתי הכליות ליכא למימר דהא בעבודת דם הוקשו ולשירים נמי לא קאמר דרבי נפקא ליה מקרא אחרינא לקמן בפרק איזהו מקומן (זבחים דף נב.) ועוד ק"ו דרבי ישמעאל ומה במקום שלא הושוו לא שייך אלא גבי את בדם וטבילה: ומה במקום שלא הושוה קרבן לקרבן כו' - ולקמן בפרק איזהו מקומן (גם זה שם) יליף רבי ישמעאל מתן דם ליסוד בפר יום הכפורים מקל וחומר ומה אם מי שאין נכנס דמו לפנים חובה טעון יסוד ההוא ק"ו לא הוה מצי למימר הכא משום את דהוי קולא להכשיר אמין שבאצבע והאי ק"ו דהכא לא מצי למימר התם דלא ילפינן מהאי ק"ו דבר חדש ליתן האמור של זה בזה דהא חזינן דחלוקין בכמה דברים ולא ילפינן מהאי דינא אלא דלמאי דכתב בהו צריך שיהא זה כזה דבאותו ענין שיעשה הזאות של זה יעשה הזאות של זה והיינו לאת בדם וטבילה תדע מדלא פליג רבי ישמעאל אלפר זה פר כהן משיח לעכב דלמה לי תיפוק לי מהאי קל וחומר ומה במקום שלא הושוה קרבן לקרבן בפר העלם ושעירי עבודת כוכבים הושוו מעשים למעשים דמעכבי מקום שהושוה קרבן לקרבן לא כל שכן דמעכבי ומיהו יש לדחות דמה להנך שכן הושוו בציבור: