זבחיםמג.
טוען את הדף…
וּמִנְחַת כֹּהֲנִים, וּמִנְחַת כֹּהֵן מָשִׁיחַ, וְהַדָּם, וְהַנְּסָכִים הַבָּאִין בִּפְנֵי עַצְמָן. דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים: אַף הַבָּאִין עִם הַבְּהֵמָה. לוֹג שֶׁמֶן שֶׁל מְצוֹרָע – רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר: אֵין חַיָּיבִין עָלָיו מִשּׁוּם פִּיגּוּל, וְרַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר: חַיָּיבִין עָלָיו מִשּׁוּם פִּיגּוּל; שֶׁדַּם הָאָשָׁם מַתִּירוֹ, וְכׇל שֶׁיֵּשׁ לוֹ מַתִּירִין בֵּין לָאָדָם בֵּין לַמִּזְבֵּחַ – חַיָּיבִין עָלָיו מִשּׁוּם פִּיגּוּל. הָעוֹלָה – דָּמָהּ מַתִּיר אֶת בְּשָׂרָהּ לַמִּזְבֵּחַ וְעוֹרָהּ לַכֹּהֲנִים. עוֹלַת הָעוֹף – דָּמָהּ מַתִּיר אֶת בְּשָׂרָהּ לְמִזְבֵּחַ. חַטַּאת הָעוֹף – דָּמָהּ מַתִּיר אֶת בְּשָׂרָהּ לַכֹּהֲנִים. פָּרִים הַנִּשְׂרָפִים וּשְׂעִירִים הַנִּשְׂרָפִים – דָּמָן מַתִּיר אֶת אֵימוּרֵיהֶן לִיקָרֵב. רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר: כֹּל שֶׁאֵינוֹ עַל הַמִּזְבֵּחַ הַחִיצוֹן כִּשְׁלָמִים, אֵין חַיָּיבִין עָלָיו מִשּׁוּם פִּיגּוּל. גְּמָ׳ אָמַר עוּלָּא: קוֹמֶץ פִּיגּוּל שֶׁהֶעֱלוֹ עַל גַּבֵּי הַמִּזְבֵּחַ – פָּקַע פִּיגּוּלוֹ מִמֶּנּוּ; אִם אֲחֵרִים מֵבִיא לִידֵי פִּיגּוּל, הוּא עַצְמוֹ לֹא כׇּל שֶׁכֵּן?! מַאי קָאָמַר? הָכִי קָאָמַר: אִם אֵינוֹ מִתְקַבֵּל, הֵיאַךְ מֵבִיא אֲחֵרִים לִידֵי פִּיגּוּל? מַאי קָא מַשְׁמַע לַן? אִי דְּאֵין חַיָּיבִין עָלָיו מִשּׁוּם פִּיגּוּל – תְּנֵינָא, אֵלּוּ דְּבָרִים שֶׁאֵין חַיָּיבִין עֲלֵיהֶם מִשּׁוּם פִּיגּוּל: הַקּוֹמֶץ, וְהַקְּטֹרֶת, וְהַלְּבוֹנָה, וּמִנְחַת כֹּהֲנִים, וּמִנְחַת כֹּהֵן מָשִׁיחַ, וּמִנְחַת נְסָכִים, וְהַדָּם! אֶלָּא דְּאִם עָלוּ לֹא יֵרְדוּ – תְּנֵינָא: הַלָּן, וְהַיּוֹצֵא, וְהַטָּמֵא, וְשֶׁנִּשְׁחַט חוּץ לִזְמַנּוֹ וְחוּץ לִמְקוֹמוֹ – אִם עָלוּ לֹא יֵרְדוּ! וְאֶלָּא דְּאִם יֵרְדוּ יַעֲלוּ – הָא נָמֵי תְּנֵינָא: כְּשֵׁם שֶׁאִם עָלוּ לֹא יֵרְדוּ, כָּךְ אִם יֵרְדוּ לֹא יַעֲלוּ! לָא צְרִיכָא, שֶׁמָּשְׁלָה בָּהֶן הָאוּר. הָא נָמֵי אַמְרַהּ עוּלָּא חֲדָא זִימְנָא, דְּאָמַר עוּלָּא: לֹא שָׁנוּ אֶלָּא שֶׁלֹּא מָשְׁלָה בָּהֶן הָאוּר, אֲבָל מָשְׁלָה בָּהֶן הָאוּר – יַעֲלוּ!מנחת נדבת כהנים - כולה כליל ואינה נקמצת הלכך אין אחר מתירה: וכן מנחת כהן משיח - חביתי כהן גדול שמקריב בכל יום מחציתה בבקר ומחציתה בערב (ויקרא ו׳:י״ג): ומנחת נסכים לא גרסי' דהא מיפלג פליגי בה ונתן חילוק בין באה עם הזבח לבאה בפני עצמו: והדם - הוא המתיר: והנסכים הבאין בפני עצמן - בין שהתנדבן בפני עצמן כדאמר במנחות (דף קד:) מתנדב אדם מנחת נסכים בין שבאו בגלל זבח אלא שהביא היום זבחו ונסכיו למחר דאמר מר מנחתם ונסכיהם אף למחר אבל אם הביאן עם זבחו ופיגל בזבח נתפגלו הנסכים: וחכמים אומרים אף הבאים עם הבהמה - דכיון דיכול להקריב נסכים למחר נמצא שאין הזבח מתירן ליקרב אלא הן מתירין את עצמן: לוג שמן של מצורע - שיריו נאכלין כדיליף בפירקין לקמן (זבחים דף מד:): אין חייבין עליו משום פיגול - אם פיגל באשם לא נפגל הלוג ואע"פ שהלוג תלוי באשם כדכתיב על מקום דם האשם (ויקרא י״ד:כ״ח) ואם לא נתן מדם האשם תחילה אין נתינת השמן כלום אפילו הכי כיון דאדם מביא אשמו עכשיו ולוגו עד עשרה ימים נמצא שאין האשם מתירו וכיון דאין לו מתירין אין חייבין עליו משום פיגול: ר"מ אומר - לוג הבא עם האשם בו ביום חייבין עליו משום פיגול אם פיגל באשם: בין לאדם בין למזבח - או לזה או לזה: דמה מתיר בשרה למזבח - דכתיב (שם א) וזרקו והדר וערכו: ועורה לכהנים - עור העולה אשר הקריבו אין לו אלא לאחר זריקה: חטאת העוף כו' - בגמ' מפרש מנין דנאכל לכהנים: דמן מתיר אימוריהן ליקרב - לפיכך פיגל באימורים בשעת עבודת הדם נתפגלו פרים: ר' שמעון - אפרים הנשרפין פליג: כל שאין מתן דמו על המזבח החיצון כשלמים - שפיגול כתיב בהו (ויקרא ז) אין חייבין עליו משום פיגול: גמ' פקע פיגולו ממנו - לקמן מפרש למאי הלכתא פקע: מאי קאמר - קבעי למימר פקע פיגולו ממנו ונסיב טעמא דבא לידי פיגול: אם אינו מתקבל - בהקטרה: היאך מביא אחרים לידי פיגול - המקטיר קומץ על מנת שיאכל שירים למחר היאך מנחה מתפגלת אם אין הקטרתו הקטרה והכי קאמר הוא עצמו לא כל שכן שיתקבל אחרי שמתקבל לרצות אחרים לפיגולו: מאי קא משמע לן - למאי מיבעי ליה הא פקע פיגולו: אי - למימרא דאם אכל ממנו אחרי שעלה אין חייבין עליו כרת: תנינן - דבלאו עלה נמי אין חייבין עליו: אלא - להכי אהני פקיעה דכיון שעלה לא ירד: תנינא ושנשחט חוץ לזמנו - דהיינו פיגול: הלן - בשר הלן: אלא - אהני פקיעה שאם ירד לאחר שהעלוהו (לא) יחזור ויעלה: תנינא - בלאו הכי: לא צריכא - הא דעולא אלא שמשלה בו האור ואשמעינן דנעשה לחמו של מזבח ואפי' ירדו יעלו וההיא דקתני לא יעלו בשלא משלה בו האור: לא שנו - דאם ירדו הנך פסולין משעלו לא יעלה:ולוג שמן של מצורע - נראה דרבי שמעון דהכא הוא רבנן דלעיל גבי נסכים וקשה אמאי לא עירב דתרווייהו חד טעמא הוא: והלבונה -ואם תאמר והרי לבונה הקומץ מתירה ואף על פי שיכול להקטירה קודם הקומץ כדאמר בהקומץ זוטא (מנחות טז:) מכל מקום קודם הקמיצה ודאי נראה דאין להקטירה ויש לומר דמכל מקום לא הויא לבונה דומיא דשלמים דלבונה היא גופה מתיר שמתרת שירים לאכילה ועיקר פיגול ילפינן משלמים ואע"ג דשייך פיגול באימורים וכמה דלא מיקטרי אימורים כהנים לא מצי אכלי מכל מקום לא חשיבי מתיר כיון דאם נטמאו או אבדו שרי בשר באכילה ועוד יש לומר דלבונה אין לה מתיר בעבודת המזבח ולא הויא דומיא דשלמים שעבודת המזבח מתירן כגון זריקת הדם ואם תאמר אמאי לא חשיב הכא עצים כי היכי דחשיב לבונה אע"ג דלא חזיא לאכילה דאי הוה להו מתירין היה חייב עליהם משום פיגול כמו שחייבין עליהם משום טומאה אבל אין להם מתירין והן עצמן מתירין ויש לומר דלא שייך למיתני עצים דהיכי דמי אי כגון מתנדב עצים לרבי דאמר בהקומץ רבה (מנחות כ:) דטעונים קמיצה והגשה הוי דינם כמנחה ופטור על הקומץ וחייב על השירים ואי בעצים דמערכה לא שייך בהו מחשבה דאי במחשב בשעת הולכה ע"מ להקטירו למחר היו הולכת עצים למערכה לכולי עלמא לאו עבודה היא ומיהו לחריפי דפומבדיתא בסוף הקומץ זוטא (שם דף יז.) משכחת לה בהקטיר שומשום על מנת להקטיר שומשום למחר דהקטרה מפגלת הקטרה ושמא אע"ג דחייבין על העצים משום טומאה אין חייבין עליהם משום פיגול דלאו קרבן גמור הם לרבנן דפליגי עליה דרבי בפרק הקומץ רבה (מנחות כ:) דלא בעו מליחה דמכשירי קרבן הם דלא קרבן ומיהו קשה דמאי שנא פיגול מטומאה דאי משום דילפינן (לעיל זבחים דף כח:) פיגול משלמים טומאה נמי כתיב בשלמים (ויקרא ז) ועוד דפיגול אתי לקמן (זבחים דף מה.) עון עון מנותר ונותר חילול חילול מטומאה: מנחת נסכים - פי' בקונטרס דלא גרסינן מנחת נסכים משום דפליגי בה בסיפא דהך משנה דקתני והנסכים הבאים בפני עצמן דברי רבי מאיר וחכמים אומרים אף הבאין עם הבהמה ובפני עצמן דקאמר היינו כגון שהתנדב נסכים כדאמר גבי מתנדב אדם מנחת נסכים בכל יום בין הבאין עם הבהמה כגון שהביא זבחו היום ונסכים מכאן ועד עשרה ימים ומיהו יש ליישב גירסת הספרים דמנחת נסכים מיירי במתנדב מנחת נסכים בכל יום וההיא בבאין בפני עצמן מיירי במביא זבחו היום ונסכים ביום מחר אבל קשה שלא היה לו להפסיק בדם והוה ליה למיתני הכי והדם ומנחת נסכים ונסכים הבאין בפני עצמם ושמא איידי דתנא מנחת כהנים ומנחת כהן משיח תנא נמי מנחת נסכים: