זבחיםס.
טוען את הדף…
אַמָּה אֶל הַכָּתֵף״. וּמָה תַּלְמוּד לוֹמַר ״חָמֵשׁ אַמּוֹת״? מִשְּׂפַת מִזְבֵּחַ וּלְמַעְלָה. וּמָה תַּלְמוּד לוֹמַר ״וְשָׁלֹשׁ אַמּוֹת קוֹמָתוֹ״? מִשְּׂפַת סוֹבֵב וּלְמַעְלָה. וְרַבִּי יְהוּדָה, כִּי גְּמִיר גְּזֵירָה שָׁוָה – בְּרָחְבָּהּ הוּא דִּגְמִיר. וּלְרַבִּי יְהוּדָה, הָא קָא מִיתְחֲזֵי כֹּהֵן! נְהִי דְּכֹהֵן מִיתְחֲזֵי; עֲבוֹדָה דִּבְיָדוֹ – לָא מִיתְחֲזֵי. בִּשְׁלָמָא לְרַבִּי יְהוּדָה, הַיְינוּ דִּכְתִיב ״קִידֵּשׁ״; אֶלָּא לְרַבִּי יוֹסֵי, מַאי ״קִידֵּשׁ״? לְהַעֲמִיד בָּהּ מִזְבֵּחַ. בִּשְׁלָמָא לְרַבִּי יוֹסֵי, הַיְינוּ דִּכְתִיב ״קָטָן״; אֶלָּא לְרַבִּי יְהוּדָה, מַאי ״קָטָן״? הָכִי קָאָמַר: מִזְבַּח אֲבָנִים שֶׁעָשָׂה שְׁלֹמֹה תַּחַת מִזְבַּח הַנְּחֹשֶׁת – קָטָן הֲוָה. בְּמַאי פְּלִיגִי? מָר סָבַר: דָּנִין חוּץ מִחוּץ, וְאֵין דָּנִין חוּץ מִפְּנִים; וּמָר סָבַר: דָּנִין כְּלִי מִכְּלִי, וְאֵין דָּנִין כְּלִי מִבִּנְיָן. אָמַר רָבָא: מוֹדֶה רַבִּי יְהוּדָה בְּדָמִים. דְּתַנְיָא, רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: כּוֹס אֶחָד הָיָה מְמַלֵּא מִדַּם הַתַּעֲרוֹבוֹת, וְשׁוֹפְכוֹ עַל גַּבֵּי מִזְבֵּחַ; שֶׁאִם יִשָּׁפֵךְ דָּמוֹ שֶׁל אַחַת מֵהֶן – נִמְצָא זֶה מַכְשִׁירוֹ. וְאִי סָלְקָא דַעְתָּךְ סָבַר רַבִּי יְהוּדָה כּוּלַּהּ עֲזָרָה מִיקַּדְּשָׁא – הָא אִיתְעֲבִידָא לֵיהּ מִצְוְותֵיהּ! וְדִלְמָא מִשּׁוּם דְּקָסָבַר שְׁפִיכָה מִכֹּחַ הָאָדָם בָּעֵינַן? אִם כֵּן, נִשְׁקְלֵיהּ וְנִשְׁפֹּיךְ לֵיהּ אַדּוּכְתֵּיהּ! וְדִלְמָא מִשּׁוּם דְּבָעֵינַן מִצְוָה מִן הַמּוּבְחָר? אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר: מִזְבֵּחַ שֶׁנִּפְגַּם – אֵין אוֹכְלִים בְּגִינוֹ שְׁיָרֵי מִנְחָה, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וְאִכְלוּהָ מַצּוֹת אֵצֶל הַמִּזְבֵּחַ״ – וְכִי אֵצֶל הַמִּזְבֵּחַ אֲכָלוּהָ?! אֶלָּא בִּזְמַן שֶׁהוּא שָׁלֵם, וְלֹא בִּזְמַן שֶׁהוּא חָסֵר. אַשְׁכְּחַן שְׁיָרֵי מִנְחָה, קׇדְשֵׁי קֳדָשִׁים מְנָלַן? תַּלְמוּד לוֹמַר: ״קֹדֶשׁ קָדָשִׁים״. קָדָשִׁים קַלִּים מִנַּיִן? אָמַר אַבָּיֵי: אָתְיָא מִדְּרָשָׁא דְּרַבִּי יוֹסֵי, דְּתַנְיָא: רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר שְׁלֹשָׁה דְּבָרִים מִשּׁוּםמשפת מזבח ולמעלה - למעלה מן המזבח היה גובהן ה' אמות: משפת סובב ולמעלה - עד מקום הקרנות ולמטה הימנו ו' אמות וגובה הקרן אמה: ור' יהודה - אומר דברים ככתבן כי גמיר ג"ש דרבוע רבוע ברחבה דגמיר למימר דמאמצעיתו מודד וממזבח דיחזקאל וכדלעיל: ולרבי יהודה - נהי נמי דדברים ככתבן הא קא מיתחזי כהן דהא גובהו שלש וקלעים אינן אלא חמש והוא עצמו ג' אמות נמצא ראשו למעלה מן הקלעים: בשלמא לרבי יהודה היינו דכתיב קידש - המלך את [תוך החצר] וגו' שהוצרכה כל הרצפה לקדשה לשם מזבח וקדושתה בשירי מנחה ובשיר כדאמרי' בשבועות (דף יד.): מאי קידש - את תוך החצר: ומשני קדשו לשם עזרה להעמיד בו מזבח אבנים: בשלמא לר' יוסי - דאמר של שלמה גדול ושל משה קטן: היינו דכתיב קטן - אמזבח הנחשת והכי קאמר העמיד מזבח אבנים כי מזבח הנחשת קטן: אלא לרבי יהודה - דאמר כולה רצפה קידש דמזבח שלמה לא יכול להכיל העולה: מאי קטן - דכתיב אמזבח הנחשת הא דשלמה גופיה קטן הוה: הכי קאמר כו' - ומשום דקאי במקום מזבח הנחשת וחילופו הוא קרי ליה מזבח הנחשת ובדברי הימים (ב ד) קרי ליה הכי בהדיא ויעש (המלך) מזבח נחשת כ' אמה ארכו וכ' אמה רחבו ואמקום המערכה קאי: במאי קמיפלגי - ר' יוסי דגמיר רבוע רבוע ממזבח הזהב ורבי יהודה דגמיר לה משל יחזקאל: כלי מכלי - מזבח הנחשת והזהב כלים הם: מודה ר' יהודה בדמים - דאע"ג דאמר רבי יהודה כל העזרה מקודשת הני מילי להקטיר חלבים אבל לזריקת דמים לא: מדם התערובת - של פסחים מעל הרצפה: בגינו - בשבילו: וכי אצל המזבח אכלוה - והלא כל העזרה כשרה לכך דכתיב במנחה מצות תאכל במקום קדוש (ויקרא ו׳:ט׳): קדש קדשים - בג"ש דקדש קדשים ילפי מהדדי: משום ג' זקנים - דבר אחד מפי כל זקן וזקן:הכי קאמר מזבח אבנים שעשה שלמה תחת מזבח הנחשת - תימה דבפ' במה בהמה (שבת דף נה.) אמרינן ויעמוד אצל מזבח הנחשת מזבח הנחשת מי הוה אמר להן הקב"ה התחילו ממקום שאומרים שירה לפני בכלי נחשת ואמאי לא אמר כי הכא וי"ל דהתם מה לו להזכיר מזבח הנחשת כלל: מודה רבי יהודה בדמים - תימה מאי קס"ד מעיקרא והא קרן ורבוע יסוד מעכבין: קדשים קלים מנין - תימה דלא יליף מהיקשא מזאת התורה: אתיא מדרשא דרבי יוסי - תימה ל"ל ג"ש דקדש קדשים ועוד [קדשים קלים] גופה נילף ממעשר וכי תימא מה למעשר שכן טעון וידוי וכסף וצורה בכור יוכיח ועוד דבהאי קרא דמייתי דמקיש מעשר לבכור נמי כתיב חטאת ואשם דתניא בספרי פרשת ראה אנכי בקרכם וצאנכם אלו חטאות ואשמות וכן בקרא דלא תוכל לאכול בשעריך דריש פרק בתרא דמכות (דף יז.) בקרך וצאנך אלו חטאות ואשמות: