זבחיםנז.
טוען את הדף…
וְעוֹלָה גּוּפַהּ מְנָלַן? דִּכְתִיב: ״אֶל יְסוֹד מִזְבַּח הָעוֹלָה״ – לִמֵּד עַל עוֹלַת חוֹבָה שֶׁטְּעוּנָה יְסוֹד. אִי – מָה לְהַלָּן שְׁתֵּי מַתָּנוֹת שֶׁהֵן אַרְבַּע, אַף כָּאן שְׁתֵּי מַתָּנוֹת שֶׁהֵן אַרְבַּע?! אָמַר אַבָּיֵי: לְמָה לִי לְמִכְתַּב ״סָבִיב״ בְּעוֹלָה, ״סָבִיב״ בְּחַטָּאת? הָווּ שְׁנֵי כְּתוּבִין הַבָּאִין כְּאֶחָד, וְכׇל שְׁנֵי כְּתוּבִין הַבָּאִין כְּאֶחָד אֵין מְלַמְּדִין. הָנִיחָא לְמַאן דְּאָמַר אֵין מְלַמְּדִין, אֶלָּא לְמַאן דְּאָמַר מְלַמְּדִין מַאי אִיכָּא לְמֵימַר? הָוֵי אָשָׁם שְׁלֹשָׁה, וּשְׁלֹשָׁה וַדַּאי אֵין מְלַמְּדִין. הַבְּכוֹר נֶאֱכָל לַכֹּהֲנִים. תָּנוּ רַבָּנַן: מִנַּיִן לַבְּכוֹר שֶׁנֶּאֱכָל לִשְׁנֵי יָמִים וְלַיְלָה? שֶׁנֶּאֱמַר: ״וּבְשָׂרָם יִהְיֶה לָּךְ כַּחֲזֵה הַתְּנוּפָה וּכְשׁוֹק הַיָּמִין״ – הִקִּישׁוֹ הַכָּתוּב לְחָזֶה וָשׁוֹק שֶׁל שְׁלָמִים; מָה שְׁלָמִים נֶאֱכָלִין לִשְׁנֵי יָמִים וְלַיְלָה אֶחָד, אַף בְּכוֹר נֶאֱכָל לִשְׁנֵי יָמִים וְלַיְלָה אֶחָד. וְזוֹ שְׁאֵלָה נִשְׁאֲלָה לִפְנֵי חֲכָמִים בַּכֶּרֶם בְּיַבְנֶה: בְּכוֹר לְכַמָּה נֶאֱכָל? נַעֲנָה רַבִּי טַרְפוֹן וְאָמַר: לִשְׁנֵי יָמִים וְלַיְלָה אֶחָד. הָיָה שָׁם תַּלְמִיד אֶחָד שֶׁבָּא לְבֵית הַמִּדְרָשׁ לִפְנֵי חֲכָמִים תְּחִלָּה, וְרַבִּי יוֹסֵי הַגְּלִילִי שְׁמוֹ, אָמַר לוֹ: רַבִּי, מִנַּיִן לָךְ? אָמַר לוֹ: בְּנִי, שְׁלָמִים קָדָשִׁים קַלִּים, וּבְכוֹר קָדָשִׁים קַלִּים; מָה שְׁלָמִים נֶאֱכָלִין לִשְׁנֵי יָמִים וְלַיְלָה אֶחָד, אַף בְּכוֹר נֶאֱכָל לִשְׁנֵי יָמִים וְלַיְלָה אֶחָד. אָמַר לוֹ: רַבִּי, בְּכוֹר מַתָּנָה לַכֹּהֵן, וְחַטָּאת וְאָשָׁם מַתָּנָה לַכֹּהֵן; מָה חַטָּאת וְאָשָׁם לְיוֹם וָלַיְלָה, אַף בְּכוֹר לְיוֹם וָלַיְלָה! אָמַר לוֹ: נָדוּן דָּבָר מִתּוֹךְ דָּבָר, וְנִלְמַד דָּבָר מִתּוֹךְ דָּבָר; מָה שְׁלָמִים אֵין בָּאִין עַל חֵטְא – אַף בְּכוֹר אֵינוֹ בָּא עַל חֵטְא, מָה שְׁלָמִים נֶאֱכָלִים לִשְׁנֵי יָמִים וְלַיְלָה אֶחָד – אַף בְּכוֹר נֶאֱכָל לִשְׁנֵי יָמִים וְלַיְלָה אֶחָד. אָמַר לוֹ: רַבִּי, נָדוּן דָּבָר מִדָּבָר, יִלְמַד דָּבָר מִדָּבָר; חַטָּאת וְאָשָׁם מַתָּנָה לַכֹּהֵן, וּבְכוֹר מַתָּנָה לַכֹּהֵן; מָה חַטָּאת וְאָשָׁם אֵין בָּאִין בְּנֶדֶר וּנְדָבָה – אַף בְּכוֹר אֵינוֹ בְּנֶדֶר וּנְדָבָה, מָה חַטָּאת וְאָשָׁם נֶאֱכָלִין לְיוֹם אֶחָד – אַף בְּכוֹר נֶאֱכָל לְיוֹם אֶחָד! קָפַץ רַבִּי עֲקִיבָא, וְנִסְתַּלֵּק רַבִּי טַרְפוֹן. אָמַר לוֹ: הֲרֵי הוּא אוֹמֵר ״וּבְשָׂרָם יִהְיֶה לָּךְ״ – הִקִּישָׁן הַכָּתוּב לְחָזֶה וָשׁוֹק שֶׁל שְׁלָמִים; מָה שְׁלָמִים נֶאֱכָלִין לִשְׁנֵי יָמִים וְלַיְלָה אֶחָד, אַף בְּכוֹר נֶאֱכָל לִשְׁנֵי יָמִים וְלַיְלָה אֶחָד. אָמַר לוֹ: הִיקַּשְׁתּוֹ לְחָזֶה וָשׁוֹק שֶׁל שְׁלָמִים, וַאֲנִי מַקִּישׁוֹ לְחָזֶה וָשׁוֹק שֶׁל תּוֹדָה – מָה תּוֹדָה נֶאֱכֶלֶת לְיוֹם וְלַיְלָה, אַף בְּכוֹר נֶאֱכָל לְיוֹם וְלַיְלָה! אָמַר לוֹ: הֲרֵי הוּא אוֹמֵר: ״וּבְשָׂרָם יִהְיֶה לָךְ״ – שֶׁאֵין תַּלְמוּד לוֹמַר ״לְךָ יִהְיֶה״, וּמָה תַּלְמוּד לוֹמַר ״לְךָ יִהְיֶה״? הוֹסִיף הַכָּתוּב הֲוָיָה אַחֶרֶת בַּבְּכוֹר. וּכְשֶׁנֶּאְמְרוּ דְּבָרִים לִפְנֵי רַבִּי יִשְׁמָעֵאל, אָמַר לָהֶן: צְאוּ וְאִמְרוּ לוֹ לְרַבִּי עֲקִיבָא: טָעִיתָה. תּוֹדָה מֵהֵיכָן לָמְדָה – מִשְּׁלָמִים; [וְכִי] דָּבָר הַלָּמֵד בְּהֶיקֵּשׁ חוֹזֵר וּמְלַמֵּד בְּהֶיקֵּשׁ?! הָא אֵין עָלֶיךָ לִידּוֹן בְּלָשׁוֹן אַחֲרוֹן, אֶלָּא בְּלָשׁוֹן רִאשׁוֹן. וְרַבִּי יִשְׁמָעֵאל, הַאי ״לְךָ יִהְיֶה״ מַאי עָבֵיד לֵיהּ? לִימֵּד עַל בְּכוֹר בַּעַל מוּם שֶׁהוּא מַתָּנָה לַכֹּהֵן – שֶׁלֹּא מָצִינוּ בְּכׇל הַתּוֹרָה. וְרַבִּי עֲקִיבָא יָלֵיף לֵיהּ מִ״בְּשָׂרָם״ – חַד תָּם וְחַד בַּעַל מוּם. וְרַבִּי יִשְׁמָעֵאל, מִ״בְּשָׂרָם״ דְּהָנָךְ בְּכוֹרוֹת קָאָמַר. בְּמַאי קָמִיפַּלְגִי? מָר סָבַר: הֵימֶנּוּ וְדָבָר אַחֵר – הָוֵי הֶיקֵּשׁ; וּמָר סָבַר: לָא הָוֵי הֶיקֵּשׁ. בִּשְׁלָמָא לְמַאן דְּאָמַר לָא הָוֵי הֶיקֵּשׁ, הַיְינוּ דִּכְתִיב: ״וְכֵן יַעֲשֶׂה לְאֹהֶל מוֹעֵד״ – כְּשֵׁם שֶׁמַּזֶּה לִפְנַי וְלִפְנִים אַחַת לְמַעְלָה וְשֶׁבַע לְמַטָּה מִדַּם הַפָּר, כָּךְ מַזֶּה בַּהֵיכָל. וּכְשֵׁם שֶׁלִּפְנַי וְלִפְנִים אַחַת לְמַעְלָה וְשֶׁבַע לְמַטָּה מִדַּם הַשָּׂעִיר, כָּךְ מַזֶּה בַּהֵיכָל. אֶלָּא לְמַאן דְּאָמַר הָוֵי הֶיקֵּשׁ, מַאי אִיכָּא לְמֵימַר? מְקוֹמוֹת הוּא דְּגָמְרִי מֵהֲדָדֵי.ועולה גופה מנלן - כדי נסבה דהא מק"ו ילפינן לעיל בפירקין (זבחים דף נב.) והאי קרא לדרשא אחרינא אוקימנא וקיצור דברים הוא דנקט לה מקרא דאי לאו ק"ו הוה ילפינן לה מינה: אי מה כו' אף כאן - דבכור זריקה זריקה מעולה ילפינן מה להלן ד' מתנות שתים שהן ארבע: סביב בחטאת - במילואים ובעולה מסביב שמעינן ביה ד' מתנות שסובב בדמה רוחות המזבח: אין מלמדין - ואע"ג דהכא לאו בבנין אב אנו באין ללמוד אשמעינן אביי דשני כתובין הבאין כאחד אין מלמדין אפי' בג"ש אותו דבר שנכתב בשניהן: ובשרם יהיה לך - בבכור כתיב: לחזה ושוק של שלמים - ולקמיה פריך לשל תודה אקשינן: בכרם - ת"ח יושבין שורות ככרם כך מפורש בברכות ירושלמי: שבא לבית המדרש תחלה - היא היתה תחילת ביאתו לפניהם ביבנה: וחטאת ואשם מתנה לכהן - אבל שלמים לבעלים: נדון דבר מדבר - כלומר שכמותו ודומה לו: אין באין על חטא - כחטאת ואשם: אינו בא בנדר ובנדבה - לאפוקי שלמים דבאין בנדר ובנדבה: ונסתלק - נשתתק: הקישו הכתוב - ואין משיבין על ההיקש: הוסיף לך הכתוב כו' - כלומר מודה אני לדבריך שלחזה ושוק של תודה צריכין אנו להקישו דתפסת מועט תפסת מיהו מדהדר הכתוב בסיפיה דקרא לך יהיה דלא איצטריך דהא כתיב ברישיה יהיה לך הוסיף לו הכתוב הויה אחרת כמו זו הבאה לו בהיקש: ה"ג וכשנאמרו דברים לפני ר' ישמעאל אמר להם צאו ואמרו לו לר"ע טעית תודה מהיכן למדה משלמים ודבר הלמד בהיקש חוזר ומלמד בהיקש אין עליך כו' - טעיתה במה שחזרת בך מהיקש שלמים ואתה מקישו לתודה דלא למדו הכתוב אלא משלמים דאי מתודה חזה ושוק לא כתיב בה אלא מדאיתקש תודה לשלמים נפקא לן בה חזה ושוק בת"כ דתניא לפי שיצאה תודה לידון בדבר החדש שטעונה לחם יכול אין לך בה אלא חידושה ת"ל תורת זבח השלמים אם על תודה מה שלמים טעונים סמיכה ונסכים ותנופת חזה ושוק אף תודה כו': ודבר הלמד בהיקש יחזור וילמד על הבכור בהיקש - ליאכל ליום ולילה: אין עליך לדונו בלשון אחרון - להקישה לחזה ושוק של תודה: אלא בלשון ראשון - לשל שלמים: שלא מצינו - ללמדו בכל התורה כולה אלא מכאן: דהנך בכורות - בכור שור בכור כשב בכור עז וכל לשון רבים דקרא עלייהו קאי לר' ישמעאל וה"נ אמרינן גבי ואת דמם ואת חלבם לר' ישמעאל בפרק ב"ש (לעיל זבחים לז.): במאי קמיפלגי - רבי ישמעאל ור"ע דע"כ אין היקש חוזר מלמד בהיקש ור"ע מ"ט גמיר לה: הימנו ודבר אחר - אכילת חזה ושוק של תודה ליום ולילה הימנו ודבר אחר העמידוה קצת המלמד כתב בה דכתיב בתודה יום ולילה וקצת היא למדה ממקום אחר מאי היא חזה ושוק דלא כתיב בה: רבי ישמעאל סבר היקש הוא - נמצא מה שחזה ושוק נאכלין ליום ולילה מן ההיקש למד. ור"ע סבר הואיל ויום ולילה בתודה כתיב אע"ג דחזה ושוק למדה בהיקש לא הויא זמן אכילת חזה ושוק של תודה דבר הלמד בהיקש: כשם שמזה לפני ולפנים כו' - ולפני ולפנים גופיה אחת למעלה ושבע למטה בפר ושעיר בהימנו ודבר אחר גמר דבפנים למעלה בפר לא כתיב ביה מניינא דכתיב (ויקרא ט״ז:י״ד) והזה באצבעו על פני הכפרת וקדמה ולפני הכפרת יזה שבע פעמים ושבע למטה הוא דכתיבא ביה ובשעיר חטאת למעלה הוא דכתיבא והזה אותו על הכפרת ולפני הכפרת אותו חדא משמע ולפני הכפרת לא כתיב שבע וגמירי בהיקשא מהדדי דכתיב ועשה את דמו כאשר עשה לדם הפר אלמא עבודת פר ושעיר בפנים בהימנו ודבר אחר ילפינן דמקצת עבודה כל אחד כתובה בו ומקצתה למד מחבירו והדר מיגמר היכל מפנים בהיקשא דכן יעשה לאוהל מועד אלמא הימנו ודבר אחר לא כהיקשא חשיב לה: אלא למ"ד הוי היקש - היכי הדר היכל וגמר מיניה בהיקשא: מקומות הוא דגמירי מהדדי - ואין זה חוזר ומלמד בהיקש דבהיקש קמא בהמות איתקוש ובהיקשא בתרא מקומות איתקוש אבל גבי תודה ובכור חזה ושוק של תודה הוקשה לבכור והיא עצמה למידה משלמים בהיקש:למה לי למכתב סביב בעולה סביב בחטאת הוו שני כתובים - סביב בעולה איצטריך לכדאמר לעיל יכול יזרקנו זריקה אחת ת"ל סביב אלא סביב דחטאת קאמר ל"ל דארבע קרנות כתיב ביה ומיהו לרבי ישמעאל קשה דאיצטריך לגזירה שוה דיליף מיניה פיסוק ד' מתנות בעולה כדאמר לעיל ועוד למ"ד לעיל (זבחים דף נג.) בחטאת נותן אמה אילך ואמה אילך איצטריך בחטאת סביב לגופיה שלא תאמר דסגי בשתי מתנות ברוחב אחת בשתי קרנות ושמא סביב דעולה הוא דמייתי דטובא סביב כתיב בעולה בפרשת ויקרא ועוד דעולה אתיא זריקה זריקה משלמים: ואני מקישו לחזה ושוק של תודה - משום דלחומרא מקשינן: וכי דבר הלמד בהיקש חוזר ומלמד בהיקש - תימה ונקשיה לחזה ושוק של איל נזיר דכתיב בהדיא ונאכל ליום ולילה כדמרבינן לעיל בפ"ק (דף ד) ובפרק כל הפסולין (זבחים דף לו.) וכ"ת דהאי דמרבינן מבשר זבח תודת שלמיו חשיב הקישא א"כ היכי יליף לה לעיל מחטאת ואשם דילפינן מההוא קרא ולעיל (זבחים דף נ.) איבעיא לן אי דבר הלמד בהיקש חוזר ומלמד בבנין אב ולא איפשיטא ויש לומר דמסתברא לאקושי לתודה שנוהגת בכל בהמה בבכור ולא לאיל נזיר דאינו נוהג אלא באיל א"נ בשוק הימין כתב ותודה ילפי' משלמים דכתיב בהו ימין אבל איל נזיר לא כתיב ביה ימין: