זבחיםקט:
טוען את הדף…
וּכְזַיִת חֵלֶב – זוֹרֵק אֶת הַדָּם. חֲצִי זַיִת בָּשָׂר וַחֲצִי זַיִת חֵלֶב – אֵינוֹ זוֹרֵק אֶת הַדָּם. וּבְעוֹלָה, חֲצִי זַיִת בָּשָׂר וַחֲצִי זַיִת חֵלֶב – זוֹרֵק אֶת הַדָּם, מִפְּנֵי שֶׁכּוּלָּהּ כָּלִיל. וּמִנְחָה, אֲפִילּוּ כּוּלָּהּ קַיֶּימֶת – לֹא יִזְרוֹק. מִנְחָה מַאי עֲבִידְתַּהּ? אָמַר רַב פָּפָּא: מִנְחַת נְסָכִים הַבָּאָה עִם הַזֶּבַח. מַתְנִי׳ הַקּוֹמֶץ, וְהַלְּבוֹנָה, וְהַקְּטֹרֶת, וּמִנְחַת כֹּהֲנִים, וּמִנְחַת כֹּהֵן מָשִׁיחַ, וּמִנְחַת נְסָכִים, שֶׁהִקְרִיב מֵאַחַת מֵהֶן כְּזַיִת בַּחוּץ – חַיָּיב. רַבִּי אֱלִיעֶזֶר פּוֹטֵר, עַד שֶׁיַּקְרִיב אֶת כּוּלָּן. וְכוּלָּן שֶׁהִקְרִיב בִּפְנִים וְשִׁיֵּיר מֵהֶן כְּזַיִת, וְהִקְרִיבוֹ בַּחוּץ – חַיָּיב. וְכוּלָּן שֶׁחָסְרוּ כׇּל שֶׁהוּ, וְהִקְרִיבוֹ בַּחוּץ – פָּטוּר. הַמַּקְרִיב קָדָשִׁים וְאֵימוּרִים בַּחוּץ – חַיָּיב. גְּמָ׳ תָּנוּ רַבָּנַן: הַמַּקְטִיר כְּזַיִת בַּחוּץ – חַיָּיב. חֲצִי פְרָס בִּפְנִים – פָּטוּר. קָא סָלְקָא דַּעְתִּין: מַאי פָּטוּר – פָּטוּר זָר; אַמַּאי? הַקְטָרָה הִיא! אָמַר רַבִּי זֵירָא אָמַר רַב חִסְדָּא אָמַר רַב יִרְמְיָה בַּר אַבָּא אָמַר רַב: מַאי פָּטוּר – פָּטוּר צִיבּוּר. אָמַר רַבִּי זֵירָא, אִי קַשְׁיָא לִי – הָא קַשְׁיָא לִי: הָא דְּאָמַר רַב עֲלַהּ, בְּהָא – אֲפִילּוּ רַבִּי אֱלִיעֶזֶר מוֹדֶה; דְּהָא רַבִּי אֱלִיעֶזֶר לָאו הַקְטָרָה הִיא קָאָמַר! אָמַר רַבָּה: בְּהַקְטָרָה דְּהֵיכָל – דְּכוּלֵּי עָלְמָא לָא פְּלִיגִי. כִּי פְּלִיגִי – בְּהַקְטָרָה דִּפְנִים; דְּמָר סָבַר: ״מְלֹא חׇפְנָיו״ דַּוְקָא, וּמָר סָבַר: ״מְלֹא חׇפְנָיו״ לָאו דַּוְקָא. אֲמַר לֵיהּ אַבָּיֵי: וְהָא כִּי קָא כְתִיבָא ״חֻקָּה״ – בְּהַקְטָרָה דִּפְנִים הוּא דִּכְתִיב! אֶלָּא אָמַר אַבָּיֵי: בְּהַקְטָרָה בִּפְנִים – כּוּלֵּי עָלְמָא לָא פְּלִיגִי. כִּי פְּלִיגִי – בְּהַקְטָרָה דְּחוּץ; מָר סָבַר: יָלְפִינַן פְּנִים מִחוּץ, וּמָר סָבַר: לָא יָלְפִינַן. אָמַר רָבָא: הַשְׁתָּא חוּץ מֵחוּץ לָא יָלְפִי רַבָּנַן, פְּנִים מֵחוּץ מִיבְּעֵי?! מָה הִיא? דְּתַנְיָא: יָכוֹל הַמַּעֲלֶה פָּחוֹת מִכְּזַיִת קוֹמֶץ וּפָחוֹת מִכְּזַיִת אֵימוּרִין, וְהַמְנַסֵּךְ פָּחוֹת מִשְּׁלֹשֶׁת לוּגִּין יַיִן [פָּחוֹת] מִשְּׁלֹשָׁה לוּגִּין מַיִם – יְהֵא חַיָּיב? תַּלְמוּד לוֹמַר: ״לַעֲשׂוֹת״ – עַל הַשָּׁלֵם חַיָּיב, וְאֵינוֹ חַיָּיב עַל הֶחָסֵר. וְהָא פָּחוֹת מִשְּׁלֹשֶׁת לוּגִּין, דְּאִית בְּהוּ כַּמָּה זֵיתִים – וְלָא יָלְפִי רַבָּנַן חוּץ מִחוּץ! אֶלָּא אָמַר רָבָא: כְּגוֹן דְּקַבְעִינְהוּ שְׁנֵי חֲצָאֵי פְּרָסאו כזית חלב - דכתיב וזרק הכהן את הדם וגו' והקטיר החלב אע"פ שאין בשר זורק עליו את הדם והכי מפרש במנחות בהקומץ רבה (מנחות דף כו.): אין זורק את הדם - דאית ליה לר' יהושע אם אין בשר אין דם מועשית עולותיך הבשר והדם ובזבחים כתיב (דברים י״ב:כ״ז) ודם זבחיך ישפך והבשר תאכל הזקיקן הכתוב זה לזה: ובמנחה מאי עבידתה - מאי זריקת דם איכא במנחה: מנחת נסכים שבאה עם הזבח - ואבד בשר הזבח והמנחה קיימת לא יזרוק את הדם בשבילה דלאו גופא דזביחה הוא: מתני' הלבונה - של מנחה: והקטרת - שבכל יום פרס שחרית ופרס של בין הערבים שהקטיר כזית מהן בחוץ חייב קסבר כי כתיב אותו על השלם הוא חייב ואינו חייב על החסר אשיעור הקטרה כתיב והיינו כזית ורבי אליעזר נמי מדלא פליג ארישא גבי עולה הכי נמי דריש ליה אותו אשיעור הקטרה כרבנן ומיהו עולה דלא מיפסלא בחסרון דכל עצמה בדם תלויה כפרתה חייב בכזית אבל בהני פליג דקא סבר קומץ כוליה היינו שיעור הקטרתו אף בפנים דהא מיפסל בחסרון וכן כולם שכולם מתירין הם כל זמן שלא קרבו כולם לא הויא הקטרה לצאת בעלים ידי חובתן ולרבנן בהני נמי הויא הקטרתן בכזית היכא דכוליה קיים ולא חסרו קודם הקטרה ותנן מנחות (דף כו.) הקטיר קומצה פעמים כשירה הילכך הקטרה היא: וכולן שהקריבן בפנים ושייר מהן כו' - חייב שהרי בזה נגמרה הקטרתן ולר' אליעזר נמי כי דריש אותו אשיעור הקטרה דריש ליה ושיעור הקטרה בכזית היכא דבפנים הויא הקטרה גמורה: וכולן שחסרו כל שהוא - קודם הקטרה ע"י איבוד או שריפה נפסלו בחסרונן כדאמר במנחות (דף ט:) מן המנחה פרט לשחסרה היא ושחסר קומצה והאי וכולן לאו אלבונה קאי דהא מיפליג פליגי בה במנחות בפרק קמא (דף יא:) בלבונה שחסרה דלר"ש כשירה אפילו עמדה על קורט אחד ולר' יהודה בשני קרטין ואי אלבונה נמי קאי מיירי שחסרה משיעור הכשרה למר כדאית ליה ולמר כדאית ליה: והקריבו בחוץ פטור - הואיל ואין מתקבלין בפנים: המעלה קדשים ואימוריהן - שהקריב הבשר והאימורין מחוברין בו חייב משום אימורין: גמ' חצי פרס בפנים - לאו דוקא חצי פרס נקט דה"ה לכזית אלא פחות מכשיעור הכשר מצותה נקט: קס"ד מאי פטור פטור זר - דאי לאו בזרות קאמר מאי פטור שייך למימר בפנים ואמאי פטור הא הקטרה היא דהא האי תנא דקמחייב עלה בחוץ: מאי פטור פטור ציבור - דיצאו ידי חובתן דכזית הויא הקטרה: בהא אפילו רבי אליעזר מודה - ואע"ג דפליג במתני' אבחוץ מודה הוא להאי תנא בהאי סיפא דפטור ציבור וקשיא לי עלה אמאי מודה והא רבי אליעזר לאו הקטרה היא קאמר מדפטר עלה בחוץ: אמר רבה בהקטרה דהיכל - שבכל יום שלא נאמר בו שיעור והאי פרס שיעור דרבנן הוא מודה רבי אליעזר דבכזית הויא הקטרה לחייב עליה בחוץ ולהוציא ציבור ידי חובתן בפנים ומתני' כולה רישא וסיפא דברי הכל היא ובהקטרה דהיכל מיירי: כי פליגי - במתני' בהקטרה דיום הכפורים דלפני ולפנים שנאמר בה שיעור (ויקרא טז): מלא חפניו דוקא - ובבת אחת הילכך בחוץ נמי לא מיחייב אלא אשלימה: והא כי כתיבא חוקה בפנים כתיבא - כדכתיב (שם) והיתה (זאת) לכם לחוקת עולם לכפר וגו' דברים שאין נעשין אלא אחת בשנה וחוקה עיכובא הוא: ה"ג אלא אמר אביי בהקטרה דפנים דכולי עלמא לא פליגי כי פליגי בהקטרה דחוץ - אביי נמי כרבה מתרץ לה דברייתא דמודה בה רבי אליעזר בהקטרה דהיכל ומתניתין בהקטרה דפנים ומיהו לא כטעמא דרבה דאמר לרבנן מלא חפניו לאו דוקא דכולי עלמא מלא חפניו דוקא ובפנים דכ"ע לא פליגי דשלימה בעינן כי פליגי כגון שהקטיר כזית מן הקטרת של חפינת פנים בחוץ מר סבר ילפינן פנים מחוץ ילפינן קטרת של פנים מקטרת של היכל מה הקטרה של היכל בבמה בחוץ בכזית אף הקטרה של פנים חייבין עליה בבמה בכזית ואע"ג דבדוכתה לא הויא הקטרה הואיל ובהיכל הויא הקטרה: ור' אליעזר סבר לא ילפינן פנים מחוץ - הקטרה דהיכל הוא דמיחייב עלה בחוץ בכזית דהא בדוכתה בהכי חשיבא אבל הקטרת פנים לא מיחייב עלה בחוץ בכזית הואיל ובדוכתה לאו הקטרה היא: השתא חוץ מחוץ - כגון ניסוך היין שהוא על המזבח החיצון לא ילפי רבנן מהקטר חלבים שהוא על המזבח החיצון לחייב על פחות משלשה לוגין בחוץ אע"פ שיש שם כמה זיתים וגבי כל הקטרות של מזבח החיצון הקטרה היא הואיל וגבי ניסוך שיעורא אחרינא הוא לא מיחייב עליה אלא בכשיעור: פנים מחוץ - לחייב על קטרת שלפני ולפנים בבמה בחוץ ילפינן מהקטרה דהיכל: פחות מכזית קומץ - על כרחך רבנן היא דאי רבי אליעזר אפילו אכזית לא מיחייב דהא אמר עד שיקריב את כולן: אלא אמר רבא כגון דקבעינהו במנא - לעולם מתניתין וברייתא בהקטרה דהיכל הויא הקטרה בדוכתה בכזית ומשום הכי קתני לה בברייתא חייב ור' אליעזר מודה בה כדרב ופלוגתא דמתניתין כגון דקבעיה (דכולה) שני חצאי פרס במנא וקסבר ר"א [קביעותא] דמנא מילתא הוא הואיל ונתן שני חצאי פרס בכלי הקטרת היכל קבעיה מנא ואי חסיר כל שהוא מיפסל הילכך בחוץ לא מיחייב עד שיקריב את כולו:ומר סבר מלא חפניו לאו דוקא - תימה למה לי למימר לאו דוקא אפילו יהא דוקא הוו מחייבי רבנן אכזית ממנו בחוץ מידי דהוה אקומץ וכמו כן קשה בסמוך למה לי למימר דסברי רבנן קביעות דמנא לאו כלום היא ויש לומר דעד כאן לא מחייבי רבנן בקומץ אלא משום דחשיב להתפגל על מנת להקטיר כזית מקומצה בחוץ הלכך חשיבא נמי הקטרה לחייב אכזית ממנו בחוץ ומנחת כהנים ומנחת כהן משיח אע"ג דלא שייך בהם פיגול כיון דמנחה נינהו ומצינו במנחה דכזית נמי חשיבא הקטרה שם מנחה אחד הוא אבל קטרת לא אשכחן דחשיב הקטרה בכזית דלא שייך ביה פיגול ועוד דהא א"ר יוסי דאין פיגול אלא בדבר שהוא על מזבח החיצון הלכך הא דמחייבי רבנן בקטרת בכזית על כרחין משום דמלא חפניו לאו דוקא וקביעות מנא לאו כלום היא: דקבעינהו במנא - למאי דאסיקנא (למאי) דקבעינהו במנא הוי לבונה דמתניתין שיעור שלם ופטור בחוץ לרבי אליעזר הואיל וקבעינהו במנא: