זבחיםיט.
טוען את הדף…
כְּנֶגֶד אַצִּילֵי יְדֵיהֶן. אָמַר רַב אָשֵׁי, אָמַר לִי הוּנָא בַּר נָתָן: זִימְנָא חֲדָא הֲוָה קָאֵימְנָא קַמֵּיהּ דְּאִיזְגַּדַּר מַלְכָּא וַהֲוָה מִדְּלֵי לִי הֶמְיָינַאי, וְתַיְתְיֵיהּ נִיהֲלֵיהּ, וַאֲמַר לִי: ״מַמְלֶכֶת כֹּהֲנִים וְגוֹי קָדוֹשׁ״ כְּתִיב בְּכוּ. כִּי אֲתַאי קַמֵּיהּ דְּאַמֵּימָר, אֲמַר לִי: אִקַּיַּים בְּךָ ״וְהָיוּ מְלָכִים אֹמְנַיִךְ״. תְּנַן הָתָם: כֹּהֵן שֶׁלָּקָה בְּאֶצְבָּעוֹ – כּוֹרֵךְ עָלֶיהָ גֶּמִי בְּמִקְדָּשׁ, אֲבָל לֹא בַּמְּדִינָה. וְאִם לְהוֹצִיא מִמֶּנָּה דָּם – כָּאן וְכָאן אָסוּר. אָמַר רַבִּי יְהוּדָה בְּרֵיהּ דְּרַבִּי חִיָּיא: לֹא שָׁנוּ אֶלָּא גֶּמִי, אֲבָל צִילְצוֹל קָטָן – הָוֵי יִתּוּר בְּגָדִים. וְרַבִּי יוֹחָנָן אָמַר: לֹא אָמְרוּ יִתּוּר בְּגָדִים אֶלָּא בִּמְקוֹם בְּגָדִים, אֲבָל שֶׁלֹּא בִּמְקוֹם בְּגָדִים – לָא הָוֵי יִתּוּר. וְתִיפּוֹק לֵיהּ מִשּׁוּם חֲצִיצָה! בִּשְׂמֹאל. אִי נָמֵי, שֶׁלֹּא בִּמְקוֹם עֲבוֹדָה. וּפְלִיגָא דְּרָבָא – דְּאָמַר רָבָא אָמַר רַב חִסְדָּא: בִּמְקוֹם בְּגָדִים – אֲפִילּוּ נִימָא אַחַת חוֹצֶצֶת. שֶׁלֹּא בִּמְקוֹם בְּגָדִים – שָׁלֹשׁ עַל שָׁלֹשׁ חוֹצְצוֹת, פָּחוֹת מִכָּאן אֵינָן חוֹצְצוֹת. אַדְּרַבִּי יוֹחָנָן – וַדַּאי פְּלִיגָא; אַדְּרַבִּי יְהוּדָה בְּרֵיהּ דְּרַבִּי חִיָּיא מִי לֵימָא דִּפְלִיגָא? שָׁאנֵי צִילְצוֹל קָטָן, דַּחֲשִׁיב. לִישָּׁנָא אַחֲרִינָא אָמְרִי לַהּ, אָמַר רַבִּי יְהוּדָה בְּרֵיהּ דְּרַבִּי חִיָּיא: לֹא שָׁנוּ אֶלָּא גֶּמִי, אֲבָל צִילְצוֹל קָטָן – חוֹצֵץ. וְרַבִּי יוֹחָנָן אָמַר: לֹא אָמְרוּ חֲצִיצָה בְּפָחוֹת מִשָּׁלֹשׁ עַל שָׁלֹשׁ – אֶלָּא בִּמְקוֹם בְּגָדִים, אֲבָל שֶׁלֹּא בִּמְקוֹם בְּגָדִים – שָׁלֹשׁ עַל שָׁלֹשׁ חוֹצְצוֹת, פָּחוֹת מִיכֵּן אֵינָהּ חוֹצֶצֶת. וְהַיְינוּ דְּרָבָא אָמַר רַב חִסְדָּא. לֵימָא פְּלִיגָא אַדְּרַבִּי יְהוּדָה בְּרֵיהּ דְּרַבִּי חִיָּיא? שָׁאנֵי צִילְצוֹל קָטָן, דַּחֲשִׁיב. וּלְרַבִּי יוֹחָנָן – מַאי אִירְיָא גֶּמִי? לַשְׁמְעִינַן צִילְצוֹל קָטָן! מִילְּתָא אַגַּב אוֹרְחֵיהּ קָא מַשְׁמַע לַן, דְּגֶמִי מַסֵּי. בָּעֵי רָבָא: נִכְנְסָה לוֹ רוּחַ בְּבִגְדוֹ, מַהוּ? ״עַל בְּשָׂרוֹ״ בָּעֵינַן – וְהָא לֵיכָּא; אוֹ דִלְמָא דֶּרֶךְ לְבִישָׁה בְּכָךְ? כִּינָּה – מַהוּ שֶׁתָּחוֹץ? מֵתָה לָא תִּבְּעֵי לָךְ, דְּוַדַּאי חָיְיצָא; חַיָּה מַאי? מִי אָמְרִינַן: כֵּיוָן (דאתא) [דְּאָתְיָא] וְאָזְלָא – רְבִיתָא הִיא וְלָא חָיְיצָא; אוֹ דִלְמָא, כֵּיוָן דְּקָפֵיד עֲלַהּ – חָיְיצָא? עָפָר – מַהוּ שֶׁיָּחוֹץ? עָפָר וַדַּאי חָיֵיץ! אֶלָּא אֲבַק עָפָר מַהוּ? בֵּית הַשֶּׁחִי – מַהוּ שֶׁיָּחוֹץ? ״עַל בְּשָׂרוֹ״ בָּעֵינַן – וְהָא לֵיכָּא; אוֹ דִּלְמָא דֶּרֶךְ לְבִישָׁה בְּכָךְ? הִכְנִיס יָדוֹ לְתוֹךְ חֵיקוֹ, מַהוּ? גּוּפוֹ מִי חָיֵיץ, אוֹ לָא? נִימָא – מַהוּ שֶׁתָּחוֹץ? נִימָא וַדַּאי חָיְיצָא! אֶלָּא נִימָא מְדוּלְדֶּלֶת מַהוּ? בָּעֵי מָר בַּר רַב אָשֵׁי: יָצָא שְׂעָרוֹ בְּבִגְדוֹ, מַהוּ? שְׂעָרוֹ כְּגוּפוֹ דָּמֵי, אוֹ לָאו כְּגוּפוֹ דָּמֵי? בָּעֵי רַבִּי זֵירָא: תְּפִילִּין – מַהוּ שֶׁיָּחוֹצּוּ? אַלִּיבָּא דְּמַאן דְּאָמַר לַיְלָה לָאו זְמַן תְּפִילִּין הוּא – לָא תִּבְעֵי לָךְ; כֵּיוָן דְּלַיְלָה חָיְיצִי, יוֹם נָמֵי חָיְיצִי. כִּי תִּיבְּעֵי לָךְ – לְמַאן דְּאָמַר לַיְלָה זְמַן תְּפִילִּין; מַאי? מִצְוָה דְגוּפֵיהּ – חָיֵיץ אוֹ לָא חָיֵיץ? אִיגַּלְגַּל מִילְּתָא, וּמְטָא לְקַמֵּיהּ דְּרַבִּי אַמֵּי. אֲמַר לֵיהּ: תַּלְמוּד עָרוּךְ הוּא בְּיָדֵינוּ: תְּפִילִּין חוֹצְצוֹת. מֵיתִיבִי: כֹּהֲנִים בַּעֲבוֹדָתָן ולְוִיִּם בְּדוּכָנָן וְיִשְׂרָאֵל בְּמַעֲמָדָן – פְּטוּרִין מִן הַתְּפִלָּה וּמִן הַתְּפִילִּין. מַאי, לָאו אִם הִנִּיחָן אֵינָן חוֹצְצוֹת? לָא, אִם הִנִּיחָן חוֹצְצוֹת. אִי הָכִי, ״פְּטוּרִים״?! ״אֲסוּרִים״ מִיבְּעֵי לֵיהּ! כֵּיוָן דְּאִיכָּא לְוִיִּם וְיִשְׂרָאֵל – דְּלָא מַתְנוּ לֵיהּ ״אָסוּר״, מִשּׁוּם הָכִי תְּנָא ״פְּטוּרִין״. וְהָתַנְיָא: אִם הִנִּיחָן אֵינָן חוֹצְצוֹת! לָא קַשְׁיָא; הָא דְּיָד, הָא דְּרֹאשׁ. מַאי שְׁנָא דְּיָד, דִּכְתִיב: ״יִלְבַּשׁ עַל בְּשָׂרוֹ״ – שֶׁלֹּא יְהֵא דָּבָר חוֹצֵץ בֵּינוֹ לִבְשָׂרוֹ; דְּרֹאשׁ נָמֵי, כְּתִיב: ״וְשַׂמְתָּ הַמִּצְנֶפֶת עַל רֹאשׁוֹ״! תָּנָא: שְׂעָרוֹ הָיָה נִרְאֶה בֵּין צִיץ לְמִצְנֶפֶת,כנגד אצילי ידיהם - על צלעותיהן כנגד המרפק: איזגדר מלכא - כך שמו ומלך פרס היה: והוה מידלי המיינאי ותיתייה ניהליה - אבנטו היה גבוה חגור מלמעלה מכנגד אצילי ידיו והפשיטו למטה כדי לנאותו: אמר ממלכת כהנים כתיב בכו - וצריכין אתם לנהוג עצמכם בתפארת של כהנים דכתיב בהו לא יחגרו ביזע: כורך עליה גמי - בשעת עבודה שגנאי הוא שתראה שם מכתו ואע"ג דגמי מסי מכה וכל דבר שיש בו משום רפואה אסור משום שבות גזירה שמא ישחוק סמנים ה"מ במדינה אבל במקדש לא גזרו משום שבות: ואם להוציא דם - שמתכוין לכך: כאן וכאן אסור - דחבורה הוא ואיסור דאורייתא: צילצול - בנדי"ל: אבל שלא במקום בגדים - כגון אצבע: ותיפוק לי משום דחוצץ - בין ידו לעבודה ואסור דבעינן ולקח הכהן שתהא קבלה בעצמו של כהן והיכי שרי ר' יוחנן: בשמאל - שאינה כשרה לעבודה: שלא במקום עבודה - כגון על גב היד: ופליגא דרבא - אדרבי יוחנן: שלש על שלש חוצצות - כלומר הוי ייתור בגדים ואיידי דנקט בנימא אחת במקום בגדים לישנא דחציצה דשייכא בה נקט נמי במסקנא לישנא דחציצה: ודאי פליגא - דהא אמר [שלא במקום בגדים] לא הוי ייתור בגדים ואפי' שלש על שלש במשמע: מי לימא דפליגא - דאיהו אמר צילצול קטן חוצץ ורבא אמר פחות משלש לא חוצץ: דחשיב - לפי שעשוי לנוי והוי בגד: ל"א אמרי לה כו' - בדר' יהודה בר' חייא לא פליגי לישני דחוצץ נמי דקאמר משום ייתור בגדים הוא דלא שייכא למימר חציצה שלא במקום בגדים ושלא במקום עבודה דאי במקום עבודה אפי' נימא חייצא ובדר' יוחנן הוא דפליגי לישני: לימא פליג - דרבא אדר' יהודה דאילו רבי יוחנן פשיטא לן דפליג עליה ואפילו צילצול קטן מכשר דהא עלה קמהדר ופליג אלא דרבא דאיתמר (עלה) בעלמא מי לימא פליג אדרבי יהודה דנימא דרבא אפי' צילצול קטן מכשר שלא במקום בגדים: ולר' יוחנן - דקאמר אפי' צילצול לא חייץ מאי איריא דנקט תנא דמתני' גמי לשמועינן צילצול לא הוי ייתור וכל שכן גמי: דגמי מסי - רופא המכה ואפ"ה מותר דאין שבות במקדש דכולה מסכתא באיסור שבת איירי ועיקר משום שבות נקט לה ומשנה זו בעירובין וכן כולה הך סוגיא התם היא: נכנסה לו רוח בבגדו - והבדילתו מבשרו בשעת עבודה: רביתא היא - הרי היא כבשרו: כיון דקפיד עלה - דברצונו לא תהא בבשרו: אבק עפר - דק ואינו מרגיש בו: בית השחי מהו שיחוץ - אויר בית השחי כגון בתי זרועותיו של חלוקו שהוא רחב ואינו נוגע בבית השחי מהו שיחוץ וצריך שיהו בתי זרועותיו דחוקים ונוגעין בבשר: גופו - ידו שהיא גופו: נימא - משמע דאתיא מעלמא: נימא מדולדלת - מן הבגד מגוררין ותחובה בו קצת אלא שנתקה מעיקרא: יצא שערו - מראשו למטה עד שנכנס בין כתונת לבשרו מהו את"ל ידו לא חייצא שערו מאי: מהו שיחוצו - למיהוי ייתור בגדים: אליבא דמ"ד - בפרק בתרא דעירובין (דף צו.) ובהקומץ רבה (מנחות לו:): דיום נמי חייצי - דאל"כ מצינו עבודות לילה חמיר מעבודות יום והן קלים מהן: לא תבעי לך - דודאי חייצי כדמפרש טעמא כיון דבעבודות לילה חייצין דהא לא מצוה הוה דניהוי כגופיה משום חביבותא דמצות: ולוים בדוכנן - לשיר: ישראל במעמדן - על כל משמר ומשמר היה מעמד של ישראל בירושלים שבאין ועומדין בעזרה בשעת התמיד והן שלוחי כל ישראל לעמוד על קרבנן דכתיב תשמרו להקריב לי במועדו שתהא שמירתכם עליו בשעת הקרבתו במסכת תענית (דף כו.): פטורין מן התפלה - (שאין יכולין לכוין): ומן התפילין - דקיימא לן (סוכה דף כה.) העוסק במצוה פטור מן המצוה: דלא מיתני ליה אסורין - שאין יכול לשנות בהן איסור: דיד - חוצצות דהוא בין בגד לבשר: דראש - אין חוצצות כדמפרש ואזיל: שערו - של כהן גדול שהיה נראה בין ציץ שעל מצחו למצנפת שבגובה ראשו:כורך עליה גמי במקדש אבל לא במדינה - פי' בקונט' גמי מרפא ואסור משום שחיקת סמנים ונראה לפרש גזירה אטו להוציא דם וכן בכל הנהו (דעירובין (דף קג.) יש לפרש טעמא) דאסירי במדינה משום איסורא דקתני בתר הכי כאן וכאן אסור ומיהו בירושלמי משמע דטעמא משום שחיקת סמנין דמסיק פרק כל כתבי הקודש גבי רבי שלקה באצבעו בשבת ונתן עליה ספוג יבש וקשר עליה גמי מבחוץ וקאמר התם דלמדנו דספוג אינו מרפא אלא משמר גמי לפי שהוא מן המוכן ובסמוך נמי קאמר קא משמע לן דגמי מסי משמע דהיינו טעמא דאבל לא במדינה: מאי איריא גמי לשמועינן צילצול קטן - תימה הא איצטריך לאשמועינן גמי משום אבל לא במדינה דטעמא דשחיקת סמנים לא שייך בצילצול דהא לא מסי וי"ל דמ"מ הוה ליה לאשמועינן צילצול דהוי חידוש גדול יותר דלא הוי ייתור בגדים מלאשמועינן איסור של גמי במדינה ומשני דקמ"ל דגמי מסי משום לשון חכמים מרפא: תפלין מהו שיחוצו - פירש בקונטרס למיהוי ייתור בגדים ואי אפשר לומר כן דהא קאמר לימוד ערוך דתפילין חוצצות ובשל יד איירי דבשל ראש הא אמרינן בסמוך דאין חוצצות ואי משום ייתור בגדים אפי' דראש נמי ומיהו למאן דאמר לעיל לא אמרו ייתור בגדים אלא במקום בגדים אבל שלא במקום בגדים לא ניחא דשל יד הוי במקום בגדים ולא של ראש ומשום חציצה ממש נראה טפי כדדריש בסמוך על בשרו שלא יהא דבר חוצץ מיהו הא דתניא אינן חוצצות ואוקמינן לה בשל ראש לא הוי שום חידוש שלא יהא חציצה כי אם שאינן [משום] ייתור בגדים אם לא דתאמר דקמ"ל דשערו היה נראה א"נ קמ"ל דלא חציצי תחת פתילי הציץ: